| Text Browser | BHS | Parallel | KJV | Accents | Forms | Q-K | Diacritics | Hermeneutics |
| 2 Samuel 19 | Ch- | Bk- | Save As | Bk+ | Ch+ | שמואל ב |
1 וירג֣ז המ֗לך וי֛על על־עלי֥ת הש֖ער וי֑בך וכ֣ה׀ אמ֣ר בלכת֗ו בנ֤י אבשלום֙ בנ֣י בנ֣י אבשל֔ום מֽי־ית֤ן מותי֙ אנ֣י תחת֔יך אבשל֖ום בנ֥י בנֽי׃ 2 ויג֖ד ליוא֑ב הנ֨ה המ֧לך בכ֛ה ויתאב֖ל על־אבשלֽם׃ 3 ותה֨י התשע֜ה בי֥ום הה֛וא לא֖בל לכל־הע֑ם כֽי־שמ֣ע הע֗ם בי֤ום ההוא֙ לאמ֔ר נעצ֥ב המ֖לך על־בנֽו׃ 4 ויתגנ֥ב הע֛ם בי֥ום הה֖וא לב֣וא הע֑יר כאש֣ר יתגנ֗ב העם֙ הנכלמ֔ים בנוס֖ם במלחמֽה׃ 5 והמ֙לך֙ לא֣ט את־פנ֔יו ויזע֥ק המ֖לך ק֣ול גד֑ול בני֙ אבשל֔ום אבשל֖ום בנ֥י בנֽי׃ 6 ויב֥א יוא֛ב אל־המ֖לך הב֑ית ויאמר֩ הב֨שת הי֜ום את־פנ֣י כל־עבד֗יך הֽממלט֤ים אֽת־נפשך֙ הי֔ום וא֨ת נ֤פש בנ֙יך֙ ובנת֔יך ונ֣פש נש֔יך ונ֖פש פלגשֽיך׃ 7 לאֽהבה֙ את־ש֣נא֔יך ולשנ֖א את־אהב֑יך כ֣י׀ הג֣דת הי֗ום כ֣י א֤ין לך֙ שר֣ים ועבד֔ים כ֣י׀ יד֣עתי הי֗ום כ֠י ל֣ו אבשל֥ום חי֙ וכל֤נו היום֙ מת֔ים כי־א֖ז יש֥ר בעינֽיך׃ 8 ועתה֙ ק֣ום צ֔א ודב֖ר על־ל֣ב עבד֑יך כי֩ ביהו֨ה נשב֜עתי כי־אינך֣ יוצ֗א אם־יל֨ין א֤יש אתך֙ הל֔ילה ורע֧ה לך֣ ז֗את מכל־הרעה֙ אשר־ב֣אה על֔יך מנער֖יך עד־עֽתה׃ 9 וי֥קם המ֖לך וי֣שב בש֑ער וֽלכל־הע֞ם הג֣ידו לאמ֗ר הנ֤ה המ֙לך֙ יוש֣ב בש֔ער ויב֤א כל־העם֙ לפנ֣י המ֔לך וישרא֔ל נ֖ס א֥יש לאהלֽיו׃ 10 ויה֤י כל־העם֙ נד֔ון בכל־שבט֥י ישרא֖ל לאמ֑ר המ֜לך הציל֣נו׀ מכ֣ף איב֗ינו וה֤וא מלט֙נו֙ מכ֣ף פלשת֔ים ועת֛ה בר֥ח מן־הא֖רץ מע֥ל אבשלֽום׃ 11 ואבשלום֙ אש֣ר מש֣חנו על֔ינו מ֖ת במלחמ֑ה ועת֗ה למ֥ה את֛ם מחרש֖ים להש֥יב את־המֽלך׃ 12 והמ֣לך דו֗ד ש֠לח אל־צד֨וק ואל־אבית֥ר הכהנים֘ לאמר֒ דבר֞ו אל־זקנ֤י יהודה֙ לאמ֔ר ל֤מה תֽהיו֙ אֽחרנ֔ים להש֥יב את־המ֖לך אל־בית֑ו ודבר֙ כל־ישרא֔ל ב֥א אל־המ֖לך אל־ביתֽו׃ 13 אח֣י את֔ם עצמ֥י ובשר֖י את֑ם ול֧מה תהי֛ו אחרנ֖ים להש֥יב את־המֽלך׃ 14 ולֽעמשא֙ תֽמר֔ו הל֛וא עצמ֥י ובשר֖י א֑תה כ֣ה יֽעשה־ל֤י אלהים֙ וכ֣ה יוס֔יף אם־ל֠א שר־צב֞א תהי֧ה לפנ֛י כל־הימ֖ים ת֥חת יואֽב׃ 15 וי֛ט את־לב֥ב כל־איש־יהוד֖ה כא֣יש אח֑ד וֽישלחו֙ אל־המ֔לך ש֥וב את֖ה וכל־עבדֽיך׃ 16 וי֣שב המ֔לך ויב֖א עד־הירד֑ן ויהוד֞ה ב֣א הגלג֗לה לל֙כת֙ לקר֣את המ֔לך להעב֥יר את־המ֖לך את־הירדֽן׃ 17 וימה֗ר שמע֤י בן־גרא֙ בן־הימינ֔י אש֖ר מבֽחור֑ים וי֙רד֙ עם־א֣יש יהוד֔ה לקר֖את המ֥לך דוֽד׃ 18 וא֨לף א֣יש עמו֘ מבנימן֒ וציב֗א נ֚ער ב֣ית שא֔ול וחמ֨שת עש֥ר בנ֛יו ועשר֥ים עבד֖יו את֑ו וצלח֥ו הירד֖ן לפנ֥י המֽלך׃ 19 ועבר֣ה העבר֗ה לֽעביר֙ את־ב֣ית המ֔לך ולעש֥ות הט֖וב בעינ֑יו ושמע֣י בן־גר֗א נפל֙ לפנ֣י המ֔לך בעבר֖ו בירדֽן׃ 20 וי֣אמר אל־המ֗לך אל־יחשב־ל֣י אדני֘ עון֒ ואל־תזכ֗ר א֚ת אש֣ר העו֣ה עבדך֔ בי֕ום אשר־יצ֥א אדנֽי־המ֖לך מירֽושל֑ם לש֥ום המ֖לך אל־לבֽו׃ 21 כ֚י יד֣ע עבדך֔ כ֖י אנ֣י חט֑אתי והנֽה־ב֣אתי הי֗ום ראשון֙ לכל־ב֣ית יוס֔ף לר֕דת לקר֖את אדנ֥י המֽלך׃ 22 וי֨ען אביש֤י בן־צרויה֙ וי֔אמר הת֣חת ז֔את ל֥א יומ֖ת שמע֑י כ֥י קל֖ל את־מש֥יח יהוֽה׃ 23 וי֣אמר דו֗ד מה־ל֤י ולכם֙ בנ֣י צרוי֔ה כי־תֽהיו־ל֥י הי֖ום לשט֑ן הי֗ום י֤ומת איש֙ בישרא֔ל כ֚י הל֣וא יד֔עתי כ֥י הי֖ום אני־מ֥לך על־ישראֽל׃ 24 וי֧אמר המ֛לך אל־שמע֖י ל֣א תמ֑ות ויש֥בֽע ל֖ו המֽלך׃ 25 ומפב֙שת֙ בן־שא֔ול יר֖ד לקר֣את המ֑לך ולא־עש֨ה רגל֜יו ולא־עש֣ה שפמ֗ו ואת־בגדיו֙ ל֣א כב֔ס למן־היום֙ ל֣כת המ֔לך עד־הי֖ום אשר־ב֥א בשלֽום׃ 26 ויה֛י כי־ב֥א ירושל֖ם לקר֣את המ֑לך וי֤אמר לו֙ המ֔לך ל֛מה לא־הל֥כת עמ֖י מפיבֽשת׃ 27 ויאמ֕ר אדנ֥י המ֖לך עבד֣י רמ֑ני כֽי־אמ֨ר עבדך֜ אחבשה־לי֩ החמ֨ור וארכ֤ב על֙יה֙ ואל֣ך את־המ֔לך כ֥י פס֖ח עבדֽך׃ 28 וירג֣ל בעבדך֔ אל־אדנ֖י המ֑לך ואדנ֤י המ֙לך֙ כמלא֣ך האלה֔ים ועש֥ה הט֖וב בעינֽיך׃ 29 כי֩ ל֨א הי֜ה כל־ב֣ית אב֗י כ֤י אם־אנשי־מ֙ות֙ לאדנ֣י המ֔לך ות֙שת֙ אֽת־עבדך֔ באכל֖י שלחנ֑ך ומה־יש־ל֥י עוד֙ צדק֔ה ולזע֥ק ע֖וד אל־המֽלך׃ 30 וי֤אמר לו֙ המ֔לך ל֛מה תדב֥ר ע֖וד דבר֑יך אמ֕רתי את֣ה וציב֔א תחלק֖ו את־השדֽה׃ 31 וי֤אמר מפיב֙שת֙ אל־המ֔לך ג֥ם את־הכ֖ל יק֑ח א֠חרי אשר־ב֞א אדנ֥י המ֛לך בשל֖ום אל־ביתֽו׃ 32 וברזלי֙ הגלעד֔י יר֖ד מרגל֑ים ויעב֤ר את־המ֙לך֙ הירד֔ן לשלח֖ו את־הירד֔ן׃ 33 וברזלי֙ זק֣ן מא֔ד בן־שמנ֖ים שנ֑ה והֽוא־כלכ֤ל את־המ֙לך֙ בשיבת֣ו במחנ֔ים כֽי־א֛יש גד֥ול ה֖וא מאֽד׃ 34 וי֥אמר המ֖לך אל־ברזל֑י אתה֙ עב֣ר את֔י וכלכלת֥י אתך֛ עמד֖י בירושלֽם׃ 35 וי֥אמר ברזל֖י אל־המ֑לך כמ֗ה ימי֙ שנ֣י חי֔י כי־אעל֥ה את־המ֖לך ירושלֽם׃ 36 בן־שמנ֣ים שנה֩ אנכ֨י הי֜ום האד֣ע׀ בין־ט֣וב לר֗ע אם־יטע֤ם עבדך֙ את־אש֤ר אכל֙ ואת־אש֣ר אשת֔ה אם־אשמ֣ע ע֔וד בק֖ול שר֣ים ושר֑ות ולמה֩ יֽהי֨ה עבדך֥ עוד֙ למש֔א אל־אדנ֖י המֽלך׃ 37 כמע֞ט יעב֧ר עבדך֛ את־הירד֖ן את־המ֑לך ול֙מה֙ יגמל֣ני המ֔לך הגמול֖ה הזֽאת׃ 38 יֽשב־נ֤א עבדך֙ ואמ֣ת בעיר֔י ע֛ם ק֥בר אב֖י ואמ֑י והנ֣ה׀ עבדך֣ כמה֗ם יֽעבר֙ עם־אדנ֣י המ֔לך ועשה־ל֕ו א֥ת אשר־ט֖וב בעינֽיך׃ 39 וי֣אמר המ֗לך אתי֙ יעב֣ר כמה֔ם ואני֙ אעשה־ל֔ו את־הט֖וב בעינ֑יך וכ֛ל אשר־תבח֥ר על֖י אֽעשה־לֽך׃ 40 ויעב֧ר כל־הע֛ם את־הירד֖ן והמ֣לך עב֑ר ויש֨ק המ֤לך לברזלי֙ ויב֣רכ֔הו וי֖שב למקמֽו׃ 41 ויעב֤ר המ֙לך֙ הגלג֔לה וכמה֖ן עב֣ר עמ֑ו וכל־ע֤ם יהודה֙ העב֣ירו את־המ֔לך וג֕ם חצ֖י ע֥ם ישראֽל׃ 42 והנ֛ה כל־א֥יש ישרא֖ל בא֣ים אל־המ֑לך ויאמר֣ו אל־המ֡לך מדוע֩ גנב֨וך אח֜ינו א֣יש יהוד֗ה ויעב֨רו את־המ֤לך ואת־ביתו֙ את־הירד֔ן וכל־אנש֥י דו֖ד עמֽו׃ 43 ויען֩ כל־א֨יש יהוד֜ה על־א֣יש ישרא֗ל כֽי־קר֤וב המ֙לך֙ אל֔י ול֤מה זה֙ חר֣ה לך֔ על־הדב֖ר הז֑ה האכ֤ול אכ֙לנו֙ מן־המ֔לך אם־נש֥את נש֖א לֽנו׃ 44 וי֣ען אֽיש־ישראל֩ את־א֨יש יהוד֜ה וי֗אמר עֽשר־יד֨ות ל֣י במלך֘ וגם־בדוד֘ אנ֣י ממך֒ ומד֙וע֙ הקלת֔ני ולא־הי֨ה דבר֥י ראש֛ון ל֖י להש֣יב את־מלכ֑י וי֙קש֙ דבר־א֣יש יהוד֔ה מדב֖ר א֥יש ישראֽל׃