| Text Browser | BHS | Parallel | KJV | Accents | Forms | Q-K | Diacritics | Hermeneutics |
| 1 Samuel 28 | Ch- | Bk- | Save As | Bk+ | Ch+ | שמואל א |
1 וֽיהי֙ בימ֣ים הה֔ם ויקבצ֨ו פלשת֤ים את־מֽחניהם֙ לצב֔א להלח֖ם בישרא֑ל וי֤אמר אכיש֙ אל־דו֔ד יד֣ע תד֗ע כ֤י אתי֙ תצ֣א בֽמחנ֔ה את֖ה ואנשֽיך׃ 2 וי֤אמר דוד֙ אל־אכ֔יש לכן֙ את֣ה תד֔ע א֥ת אשר־יעש֖ה עבד֑ך וי֤אמר אכיש֙ אל־דו֔ד לכ֗ן שמ֧ר לראש֛י אשֽימך֖ כל־הימֽים׃ 3 ושמוא֣ל מ֔ת ויספדו־לו֙ כל־ישרא֔ל ויקבר֥הו ברמ֖ה ובעיר֑ו ושא֗ול הס֛יר האב֥ות ואת־הידענ֖ים מהאֽרץ׃ 4 ויקבצ֣ו פלשת֔ים ויב֖או ויחנ֣ו בשונ֑ם ויקב֤ץ שאול֙ את־כל־ישרא֔ל וֽיחנ֖ו בגלבֽע׃ 5 וי֥רא שא֖ול את־מחנ֣ה פלשת֑ים ויר֕א ויחר֥ד לב֖ו מאֽד׃ 6 וישא֤ל שאול֙ בֽיהו֔ה ול֥א ענ֖הו יהו֑ה ג֧ם בחלמ֛ות ג֥ם באור֖ים ג֥ם בנביאֽם׃ 7 וי֨אמר שא֜ול לעבד֗יו בקשו־לי֙ א֣שת בעלת־א֔וב ואלכ֥ה אל֖יה ואדרשה־ב֑ה ויאמר֤ו עבדיו֙ אל֔יו הנ֛ה א֥שת בֽעלת־א֖וב בע֥ין דֽור׃ 8 ויתחפ֣ש שא֗ול וילבש֙ בגד֣ים אחר֔ים וי֣לך ה֗וא ושנ֤י אנשים֙ עמ֔ו ויב֥או אל־האש֖ה ל֑ילה וי֗אמר קֽסמי־נ֥א לי֙ בא֔וב וה֣עלי ל֔י א֥ת אשר־אמ֖ר אלֽיך׃ 9 ות֨אמר הֽאש֜ה אל֗יו הנ֨ה את֤ה יד֙עת֙ א֣ת אשר־עש֣ה שא֔ול אש֥ר הכר֛ית את־האב֥ות ואת־הידענ֖י מן־הא֑רץ ולמ֥ה את֛ה מתנק֥ש בנפש֖י להמיתֽני׃ 10 ויש֤בֽע לה֙ שא֔ול בֽיהו֖ה לאמ֑ר חי־יהו֕ה אֽם־יקר֥ך עו֖ן בדב֥ר הזֽה׃ 11 ות֙אמר֙ הֽאש֔ה את־מ֖י אֽעלה־ל֑ך וי֕אמר את־שמוא֖ל הֽעלי־לֽי׃ 12 ות֤רא הֽאשה֙ את־שמוא֔ל ותזע֖ק בק֣ול גד֑ול ותאמר֩ האש֨ה אל־שא֧ול לאמ֛ר ל֥מה רמית֖ני ואת֥ה שאֽול׃ 13 וי֨אמר ל֥ה המ֛לך אל־תֽירא֖י כ֣י מ֣ה רא֑ית ות֤אמר הֽאשה֙ אל־שא֔ול אלה֥ים רא֖יתי על֥ים מן־האֽרץ׃ 14 וי֤אמר לה֙ מֽה־תאר֔ו ות֗אמר א֤יש זקן֙ על֔ה וה֥וא עט֖ה מע֑יל וי֤דע שאול֙ כֽי־שמוא֣ל ה֔וא ויק֥ד אפ֛ים א֖רצה וישתֽחו׃ 15 וי֤אמר שמואל֙ אל־שא֔ול ל֥מה הרגזת֖ני להעל֣ות את֑י וי֣אמר ש֠אול צר־ל֨י מא֜ד ופלשת֣ים׀ נלחמ֣ים ב֗י וֽאלה֞ים ס֤ר מֽעלי֙ ולֽא־ענ֣ני ע֗וד ג֤ם ביֽד־הנביאם֙ גם־ב֣חלמ֔ות ואקרא֣ה לך֔ להודיע֖ני מ֥ה אעשֽה׃ 16 וי֣אמר שמוא֔ל ול֖מה תשאל֑ני ויהו֛ה ס֥ר מעל֖יך ויה֥י ערֽך׃ 17 וי֤עש יהוה֙ ל֔ו כאש֖ר דב֣ר ביד֑י ויקר֨ע יהו֤ה את־הממלכה֙ מיד֔ך וֽיתנ֖ה לרעך֥ לדוֽד׃ 18 כאש֤ר לֽא־שמ֙עת֙ בק֣ול יהו֔ה ולֽא־עש֥ית חרון־אפ֖ו בעמל֑ק על־כן֙ הדב֣ר הז֔ה עשֽה־לך֥ יהו֖ה הי֥ום הזֽה׃ 19 וית֣ן י֠הוה ג֣ם את־ישרא֤ל עמך֙ ביד־פלשת֔ים ומח֕ר את֥ה ובנ֖יך עמ֑י ג֚ם את־מחנ֣ה ישרא֔ל ית֥ן יהו֖ה ביד־פלשתֽים׃ 20 וימה֣ר שא֗ול ויפ֤ל מלא־קֽומתו֙ א֔רצה ויר֥א מא֖ד מדבר֣י שמוא֑ל גם־כ֙ח֙ לא־ה֣יה ב֔ו כ֣י ל֤א אכל֙ ל֔חם כל־הי֖ום וכל־הלֽילה׃ 21 ותב֤וא הֽאשה֙ אל־שא֔ול ות֖רא כי־נבה֣ל מא֑ד ות֣אמר אל֗יו הנ֨ה שמע֤ה שפחֽתך֙ בקול֔ך ואש֤ים נפשי֙ בכפ֔י וֽאשמע֙ את־דבר֔יך אש֥ר דב֖רת אלֽי׃ 22 ועת֗ה שמֽע־נ֤א גם־אתה֙ בק֣ול שפחת֔ך ואש֧מה לפנ֛יך פת־ל֖חם ואכ֑ול ויה֤י בך֙ כ֔ח כ֥י תל֖ך בדֽרך׃ 23 וימא֗ן וי֙אמר֙ ל֣א אכ֔ל ויפרצו־ב֤ו עבדיו֙ וגם־ה֣אש֔ה וישמ֖ע לקל֑ם וי֙קם֙ מֽהא֔רץ וי֖שב אל־המטֽה׃ 24 ולאש֤ה עֽגל־מרבק֙ בב֔ית ותמה֖ר ותזבח֑הו ותקח־ק֣מח ות֔לש ותפ֖הו מצֽות׃ 25 ותג֧ש לפנֽי־שא֛ול ולפנ֥י עבד֖יו ויאכ֑לו ויק֥מו וילכ֖ו בל֥ילה ההֽוא׃