| Text Browser | BHS | Parallel | KJV | Accents | Forms | Q-K | Diacritics | Hermeneutics |
| Genesis 1 | Ch- | Bk- | Save As | Bk+ | Ch+ | בראשית |
1 בראש֖ית בר֣א אלה֑ים א֥ת השמ֖ים וא֥ת האֽרץ׃ 2 והא֗רץ הית֥ה ת֙הו֙ וב֔הו וח֖שך על־פנ֣י תה֑ום ור֣וח אלה֔ים מרח֖פת על־פנ֥י המֽים׃ 3 וי֥אמר אלה֖ים יה֣י א֑ור וֽיהי־אֽור׃ 4 וי֧רא אלה֛ים את־הא֖ור כי־ט֑וב ויבד֣ל אלה֔ים ב֥ין הא֖ור וב֥ין החֽשך׃ 5 ויקר֨א אלה֤ים׀ לאור֙ י֔ום ולח֖שך ק֣רא ל֑ילה וֽיהי־ע֥רב וֽיהי־ב֖קר י֥ום אחֽד׃ 6 וי֣אמר אלה֔ים יה֥י רק֖יע בת֣וך המ֑ים ויה֣י מבד֔יל ב֥ין מ֖ים למֽים׃ 7 וי֣עש אלהים֘ את־הרקיע֒ ויבד֗ל ב֤ין המ֙ים֙ אשר֙ מת֣חת לרק֔יע וב֣ין המ֔ים אש֖ר מע֣ל לרק֑יע וֽיהי־כֽן׃ 8 ויקר֧א אלה֛ים לֽרק֖יע שמ֑ים וֽיהי־ע֥רב וֽיהי־ב֖קר י֥ום שנֽי׃ 9 וי֣אמר אלה֗ים יקו֨ו המ֜ים מת֤חת השמ֙ים֙ אל־מק֣ום אח֔ד ותרא֖ה היבש֑ה וֽיהי־כֽן׃ 10 ויקר֨א אלה֤ים׀ ליבשה֙ א֔רץ ולמקו֥ה המ֖ים קר֣א ימ֑ים וי֥רא אלה֖ים כי־טֽוב׃ 11 וי֣אמר אלה֗ים תֽדש֤א הא֙רץ֙ ד֔שא ע֚שב מזר֣יע ז֔רע ע֣ץ פר֞י ע֤שה פרי֙ למינ֔ו אש֥ר זרעו־ב֖ו על־הא֑רץ וֽיהי־כֽן׃ 12 ותוצ֨א הא֜רץ ד֠שא ע֣שב מזר֤יע ז֙רע֙ למינ֔הו וע֧ץ עֽשה־פר֛י אש֥ר זרעו־ב֖ו למינ֑הו וי֥רא אלה֖ים כי־טֽוב׃ 13 וֽיהי־ע֥רב וֽיהי־ב֖קר י֥ום שלישֽי׃ 14 וי֣אמר אלה֗ים יה֤י מארת֙ ברק֣יע השמ֔ים להבד֕יל ב֥ין הי֖ום וב֣ין הל֑ילה והי֤ו לאתת֙ ולמ֣ועד֔ים ולימ֖ים ושנֽים׃ 15 והי֤ו למאורת֙ ברק֣יע השמ֔ים להא֖יר על־הא֑רץ וֽיהי־כֽן׃ 16 וי֣עש אלה֔ים את־שנ֥י המאר֖ת הגדל֑ים את־המא֤ור הגדל֙ לממש֣לת הי֔ום ואת־המא֤ור הקטן֙ לממש֣לת הל֔ילה וא֖ת הכוכבֽים׃ 17 וית֥ן את֛ם אלה֖ים ברק֣יע השמ֑ים להא֖יר על־האֽרץ׃ 18 ולמשל֙ בי֣ום ובל֔ילה וֽלהבד֔יל ב֥ין הא֖ור וב֣ין הח֑שך וי֥רא אלה֖ים כי־טֽוב׃ 19 וֽיהי־ע֥רב וֽיהי־ב֖קר י֥ום רביעֽי׃ 20 וי֣אמר אלה֔ים ישרצ֣ו המ֔ים ש֖רץ נ֣פש חי֑ה ועוף֙ יעופ֣ף על־הא֔רץ על־פנ֖י רק֥יע השמֽים׃ 21 ויבר֣א אלה֔ים את־התנינ֖ם הגדל֑ים וא֣ת כל־נ֣פש הֽחי֣ה׀ הֽרמ֡שת אשר֩ שרצ֨ו המ֜ים למֽינה֗ם וא֨ת כל־ע֤וף כנף֙ למינ֔הו וי֥רא אלה֖ים כי־טֽוב׃ 22 ויב֧רך את֛ם אלה֖ים לאמ֑ר פר֣ו ורב֗ו ומלא֤ו את־המ֙ים֙ בימ֔ים והע֖וף י֥רב באֽרץ׃ 23 וֽיהי־ע֥רב וֽיהי־ב֖קר י֥ום חמישֽי׃ 24 וי֣אמר אלה֗ים תוצ֨א הא֜רץ נ֤פש חיה֙ למינ֔ה בהמ֥ה ור֛מש וחֽיתו־א֖רץ למינ֑ה וֽיהי־כֽן׃ 25 וי֣עש אלהים֩ את־חי֨ת הא֜רץ למינ֗ה ואת־הבהמה֙ למינ֔ה וא֛ת כל־ר֥מש הֽאדמ֖ה למינ֑הו וי֥רא אלה֖ים כי־טֽוב׃ 26 וי֣אמר אלה֔ים נֽעש֥ה אד֛ם בצלמ֖נו כדמות֑נו וירדו֩ בדג֨ת הי֜ם ובע֣וף השמ֗ים ובבהמה֙ ובכל־הא֔רץ ובכל־הר֖מש הֽרמ֥ש על־האֽרץ׃ 27 ויבר֨א אלה֤ים׀ את־הֽאדם֙ בצלמ֔ו בצ֥לם אלה֖ים בר֣א את֑ו זכ֥ר ונקב֖ה בר֥א אתֽם׃ 28 ויב֣רך אתם֘ אלהים֒ וי֨אמר לה֜ם אלה֗ים פר֥ו ורב֛ו ומלא֥ו את־הא֖רץ וכבש֑ה ורד֞ו בדג֤ת הים֙ ובע֣וף השמ֔ים ובכל־חי֖ה הֽרמ֥שת על־האֽרץ׃ 29 וי֣אמר אלה֗ים הנה֩ נת֨תי לכ֜ם את־כל־ע֣שב׀ זר֣ע ז֗רע אשר֙ על־פנ֣י כל־הא֔רץ ואת־כל־הע֛ץ אשר־ב֥ו פרי־ע֖ץ זר֣ע ז֑רע לכ֥ם יֽהי֖ה לאכלֽה׃ 30 וֽלכל־חי֣ת ה֠ארץ ולכל־ע֨וף השמ֜ים ולכ֣ל׀ רומ֣ש על־הא֗רץ אשר־בו֙ נ֣פש חי֔ה את־כל־י֥רק ע֖שב לאכל֑ה וֽיהי־כֽן׃ 31 וי֤רא אלהים֙ את־כל־אש֣ר עש֔ה והנה־ט֖וב מא֑ד וֽיהי־ע֥רב וֽיהי־ב֖קר י֥ום הששֽי׃