| Text Browser | BHS | Parallel | KJV | Accents | Forms | Q-K | Diacritics | Hermeneutics |
| Genesis 38 | Ch- | Bk- | Save As | Bk+ | Ch+ | בראשית |
1 וֽיהי֙ בע֣ת הה֔וא וי֥רד יהוד֖ה מא֣ת אח֑יו וי֛ט עד־א֥יש עדלמ֖י ושמ֥ו חירֽה׃ 2 וירא־ש֧ם יהוד֛ה בת־א֥יש כנענ֖י ושמ֣ו ש֑וע ויקח֖ה ויב֥א אלֽיה׃ 3 ות֖הר ות֣לד ב֑ן ויקר֥א את־שמ֖ו עֽר׃ 4 ות֥הר ע֖וד ות֣לד ב֑ן ותקר֥א את־שמ֖ו אונֽן׃ 5 ות֤סף עוד֙ ות֣לד ב֔ן ותקר֥א את־שמ֖ו של֑ה והי֥ה בכז֖יב בלדת֥ה אתֽו׃ 6 ויק֧ח יהוד֛ה אש֖ה לע֣ר בכור֑ו ושמ֖ה תמֽר׃ 7 ויה֗י ע֚ר בכ֣ור יהוד֔ה ר֖ע בעינ֣י יהו֑ה וימת֖הו יהוֽה׃ 8 וי֤אמר יהודה֙ לאונ֔ן ב֛א אל־א֥שת אח֖יך ויב֣ם את֑ה והק֥ם ז֖רע לאחֽיך׃ 9 וי֣דע אונ֔ן כ֛י ל֥א ל֖ו יהי֣ה הז֑רע והי֞ה אם־ב֨א אל־א֤שת אחיו֙ ושח֣ת א֔רצה לבלת֥י נתן־ז֖רע לאחֽיו׃ 10 וי֛רע בעינ֥י יהו֖ה אש֣ר עש֑ה וי֖מת גם־אתֽו׃ 11 וי֣אמר יהודה֩ לתמ֨ר כלת֜ו שב֧י אלמנ֣ה בית־אב֗יך עד־יגדל֙ של֣ה בנ֔י כ֣י אמ֔ר פן־ימ֥ות גם־ה֖וא כאח֑יו ות֣לך תמ֔ר ות֖שב ב֥ית אבֽיה׃ 12 וירבו֙ הימ֔ים ות֖מת בת־ש֣וע אֽשת־יהוד֑ה וינ֣חם יהוד֗ה וי֜על על־גֽזז֤י צאנו֙ ה֗וא וחיר֛ה רע֥הו העדלמ֖י תמנֽתה׃ 13 ויג֥ד לתמ֖ר לאמ֑ר הנ֥ה חמ֛יך על֥ה תמנ֖תה לג֥ז צאנֽו׃ 14 ותסר֩ בגד֨י אלמנות֜ה מֽעל֗יה ותכ֤ס בצעיף֙ ותתעל֔ף ות֙שב֙ בפ֣תח עינ֔ים אש֖ר על־ד֣רך תמנ֑תה כ֤י ראתה֙ כֽי־גד֣ל של֔ה וה֕וא לֽא־נתנ֥ה ל֖ו לאשֽה׃ 15 וירא֣ה יהוד֔ה וֽיחשב֖ה לזונ֑ה כ֥י כסת֖ה פנֽיה׃ 16 וי֨ט אל֜יה אל־הד֗רך וי֙אמר֙ הֽבה־נא֙ אב֣וא אל֔יך כ֚י ל֣א יד֔ע כ֥י כלת֖ו ה֑וא ות֙אמר֙ מה־תתן־ל֔י כ֥י תב֖וא אלֽי׃ 17 וי֕אמר אנכ֛י אשל֥ח גדֽי־עז֖ים מן־הצ֑אן ות֕אמר אם־תת֥ן ערב֖ון ע֥ד שלחֽך׃ 18 וי֗אמר מ֣ה הֽערבון֘ אש֣ר אתן־לך֒ ות֗אמר חתֽמך֙ ופתיל֔ך ומטך֖ אש֣ר ביד֑ך ויתן־ל֛ה ויב֥א אל֖יה ות֥הר לֽו׃ 19 ות֣קם ות֔לך ות֥סר צעיפ֖ה מעל֑יה ותלב֖ש בגד֥י אלמנותֽה׃ 20 וישל֨ח יהוד֜ה את־גד֣י הֽעז֗ים ביד֙ רע֣הו הֽעדלמ֔י לק֥חת הערב֖ון מי֣ד האש֑ה ול֖א מצאֽה׃ 21 וישא֞ל את־אנש֤י מקמה֙ לאמ֔ר אי֧ה הקדש֛ה ה֥וא בעינ֖ים על־הד֑רך וי֣אמר֔ו לא־הית֥ה בז֖ה קדשֽה׃ 22 וי֙שב֙ אל־יהוד֔ה וי֖אמר ל֣א מצאת֑יה וג֨ם אנש֤י המקום֙ אֽמר֔ו לא־הית֥ה בז֖ה קדשֽה׃ 23 וי֤אמר יהודה֙ תֽקֽח־ל֔ה פ֖ן נהי֣ה לב֑וז הנ֤ה של֙חתי֙ הגד֣י הז֔ה ואת֖ה ל֥א מצאתֽה׃ 24 ויה֣י׀ כמשל֣ש חדש֗ים ויג֨ד לֽיהוד֤ה לֽאמר֙ זֽנתה֙ תמ֣ר כלת֔ך וג֛ם הנ֥ה הר֖ה לזנונ֑ים וי֣אמר יהוד֔ה הוציא֖וה ותשרֽף׃ 25 ה֣וא מוצ֗את וה֨יא שלח֤ה אל־חמ֙יה֙ לאמ֔ר לאיש֙ אשר־א֣לה ל֔ו אנכ֖י הר֑ה ות֙אמר֙ הכר־נ֔א למ֞י החת֧מת והפתיל֛ים והמט֖ה האֽלה׃ 26 ויכ֣ר יהוד֗ה וי֙אמר֙ צֽדק֣ה ממ֔ני כֽי־על־כ֥ן לא־נתת֖יה לשל֣ה בנ֑י ולֽא־יס֥ף ע֖וד לדעתֽה׃ 27 ויה֖י בע֣ת לדת֑ה והנ֥ה תאומ֖ים בבטנֽה׃ 28 ויה֥י בלדת֖ה ויתן־י֑ד ותק֣ח המיל֗דת ותקש֨ר על־יד֤ו שני֙ לאמ֔ר ז֖ה יצ֥א ראשנֽה׃ 29 ויה֣י׀ כמש֣יב יד֗ו והנה֙ יצ֣א אח֔יו ות֕אמר מה־פר֖צת על֣יך פ֑רץ ויקר֥א שמ֖ו פֽרץ׃ 30 ואחר֙ יצ֣א אח֔יו אש֥ר על־יד֖ו השנ֑י ויקר֥א שמ֖ו זֽרח׃