| Text Browser | BHS | Parallel | KJV | Accents | Forms | Q-K | Diacritics | Hermeneutics |
| Genesis 43 | Ch- | Bk- | Save As | Bk+ | Ch+ | בראשית |
1 והרע֖ב כב֥ד באֽרץ׃ 2 ויה֗י כאש֤ר כלו֙ לאכ֣ל את־הש֔בר אש֥ר הב֖יאו ממצר֑ים וי֤אמר אליהם֙ אביה֔ם ש֖בו שברו־ל֥נו מעט־אֽכל׃ 3 וי֧אמר אל֛יו יהוד֖ה לאמ֑ר הע֣ד העד֩ ב֨נו הא֤יש לאמר֙ לֽא־תרא֣ו פנ֔י בלת֖י אחיכ֥ם אתכֽם׃ 4 אם־ישך֛ משל֥ח את־אח֖ינו את֑נו נרד֕ה ונשבר֥ה לך֖ אֽכל׃ 5 ואם־אינך֥ משל֖ח ל֣א נר֑ד כֽי־הא֞יש אמ֤ר אל֙ינו֙ לֽא־תרא֣ו פנ֔י בלת֖י אחיכ֥ם אתכֽם׃ 6 וי֙אמר֙ ישרא֔ל למ֥ה הרעת֖ם ל֑י להג֣יד לא֔יש הע֥וד לכ֖ם אֽח׃ 7 ויאמר֡ו שא֣ול שֽאל־ה֠איש ל֣נו ולמֽולדת֜נו לאמ֗ר הע֨וד אביכ֥ם חי֙ הי֣ש לכ֣ם א֔ח ונ֨גד־ל֔ו על־פ֖י הדבר֣ים הא֑לה היד֣וע נד֔ע כ֣י יאמ֔ר הור֖ידו את־אחיכֽם׃ 8 וי֨אמר יהוד֜ה אל־ישרא֣ל אב֗יו שלח֥ה הנ֛ער את֖י ונק֣ומה ונל֑כה ונֽחיה֙ ול֣א נמ֔ות גם־אנ֥חנו גם־את֖ה גם־טפֽנו׃ 9 אֽנכי֙ אֽערב֔נו מיד֖י תבקש֑נו אם־ל֨א הביאת֤יו אל֙יך֙ והצגת֣יו לפנ֔יך וחט֥אתֽי לך֖ כל־הימֽים׃ 10 כ֖י לול֣א התמהמ֑הנו כֽי־עת֥ה ש֖בנו ז֥ה פעמֽים׃ 11 וי֨אמר אלה֜ם ישרא֣ל אביה֗ם אם־כ֣ן׀ אפוא֘ ז֣את עשו֒ קח֞ו מזמר֤ת הא֙רץ֙ בכליכ֔ם והור֥ידו לא֖יש מנח֑ה מע֤ט צרי֙ ומע֣ט דב֔ש נכ֣את ול֔ט בטנ֖ים ושקדֽים׃ 12 וכ֥סף משנ֖ה קח֣ו בידכ֑ם ואת־הכ֜סף המוש֨ב בפ֤י אמתחֽתיכם֙ תש֣יבו בידכ֔ם אול֥י משג֖ה הֽוא׃ 13 ואת־אחיכ֖ם ק֑חו וק֖ומו ש֥ובו אל־האֽיש׃ 14 וא֣ל שד֗י ית֨ן לכ֤ם רחמים֙ לפנ֣י הא֔יש ושל֥ח לכ֛ם את־אחיכ֥ם אח֖ר ואת־בנימ֑ין ואנ֕י כאש֥ר שכ֖לתי שכֽלתי׃ 15 ויקח֤ו הֽאנשים֙ את־המנח֣ה הז֔את ומשנה־כ֛סף לקח֥ו ביד֖ם ואת־בנימ֑ן ויק֙מו֙ וירד֣ו מצר֔ים ויֽעמד֖ו לפנ֥י יוסֽף׃ 16 וי֨רא יוס֣ף אתם֘ את־בנימין֒ וי֙אמר֙ לֽאש֣ר על־בית֔ו הב֥א את־האנש֖ים הב֑יתה וטב֤ח ט֙בח֙ והכ֔ן כ֥י את֛י יאכל֥ו האנש֖ים בֽצהרֽים׃ 17 וי֣עש הא֔יש כֽאש֖ר אמ֣ר יוס֑ף ויב֥א הא֛יש את־האנש֖ים ב֥יתה יוסֽף׃ 18 ויֽירא֣ו הֽאנש֗ים כ֣י הֽובאו֘ ב֣ית יוסף֒ ויאמר֗ו על־דב֤ר הכ֙סף֙ הש֤ב באמתחת֙ינו֙ בתחל֔ה אנ֖חנו מֽובא֑ים להתגל֤ל על֙ינו֙ ולהתנפ֣ל על֔ינו ולק֧חת את֛נו לעבד֖ים ואת־חמרֽינו׃ 19 וֽיגשו֙ אל־הא֔יש אש֖ר על־ב֣ית יוס֑ף וידבר֥ו אל֖יו פ֥תח הבֽית׃ 20 ויאמר֖ו ב֣י אדנ֑י יר֥ד יר֛דנו בתחל֖ה לשבר־אֽכל׃ 21 וֽיה֞י כי־ב֣אנו אל־המל֗ון וֽנפתחה֙ את־אמתחת֔ינו והנ֤ה כֽסף־איש֙ בפ֣י אמתחת֔ו כספ֖נו במשקל֑ו ונ֥שב את֖ו בידֽנו׃ 22 וכ֧סף אח֛ר הור֥דנו ביד֖נו לשבר־א֑כל ל֣א יד֔ענו מי־ש֥ם כספ֖נו באמתחתֽינו׃ 23 ויאמר֩ של֨ום לכ֜ם אל־תיר֗או אל֨היכ֜ם וֽאלה֤י אביכם֙ נת֨ן לכ֤ם מטמון֙ באמתח֣תיכ֔ם כספכ֖ם ב֣א אל֑י ויוצ֥א אלה֖ם את־שמעֽון׃ 24 ויב֥א הא֛יש את־האנש֖ים ב֣יתה יוס֑ף ויתן־מ֙ים֙ וירחצ֣ו רגליה֔ם וית֥ן מספ֖וא לחמֽריהֽם׃ 25 ויכ֙ינו֙ את־המנח֔ה עד־ב֥וא יוס֖ף בֽצהר֑ים כ֣י שֽמע֔ו כי־ש֖ם י֥אכלו לֽחם׃ 26 ויב֤א יוסף֙ הב֔יתה ויב֥יאו ל֛ו את־המנח֥ה אשר־ביד֖ם הב֑יתה וישתחוו־ל֖ו אֽרצה׃ 27 וישא֤ל להם֙ לשל֔ום וי֗אמר השל֛ום אביכ֥ם הזק֖ן אש֣ר אמרת֑ם העוד֖נו חֽי׃ 28 ויאמר֗ו של֛ום לעבדך֥ לאב֖ינו עוד֣נו ח֑י וֽיקד֖ו ויֽשתחוֽו׃ 29 ויש֣א עינ֗יו וי֞רא את־בנימ֣ין אחיו֘ בן־אמו֒ וי֗אמר הזה֙ אחיכ֣ם הקט֔ן אש֥ר אמרת֖ם אל֑י ויאמ֕ר אלה֥ים יחנך֖ בנֽי׃ 30 וימה֣ר יוס֗ף כֽי־נכמר֤ו רחמיו֙ אל־אח֔יו ויבק֖ש לבכ֑ות ויב֥א הח֖דרה וי֥בך שֽמה׃ 31 וירח֥ץ פנ֖יו ויצ֑א וי֨תאפ֔ק וי֖אמר ש֥ימו לֽחם׃ 32 ויש֥ימו ל֛ו לבד֖ו ולה֣ם לבד֑ם ולמצר֞ים האכל֤ים אתו֙ לבד֔ם כי֩ ל֨א יוכל֜ון המצר֗ים לאכ֤ל את־הֽעברים֙ ל֔חם כי־תועב֥ה ה֖וא למצרֽים׃ 33 וישב֣ו לפנ֔יו הבכר֙ כבכ֣רת֔ו והצע֖יר כצערת֑ו ויתמה֥ו האנש֖ים א֥יש אל־רעֽהו׃ 34 ויש֨א משא֜ת מא֣ת פניו֘ אלהם֒ ות֜רב משא֧ת בנימ֛ן ממשא֥ת כל֖ם חמ֣ש יד֑ות וישת֥ו וֽישכר֖ו עמֽו׃