| Text Browser | BHS | Parallel | KJV | Accents | Forms | Q-K | Diacritics | Hermeneutics |
| Genesis 47 | Ch- | Bk- | Save As | Bk+ | Ch+ | בראשית |
1 ויב֣א יוסף֘ ויג֣ד לפרעה֒ וי֗אמר אב֨י ואח֜י וצאנ֤ם ובקרם֙ וכל־אש֣ר לה֔ם ב֖או מא֣רץ כנ֑ען והנ֖ם בא֥רץ גֽשן׃ 2 ומקצ֣ה אח֔יו לק֖ח חמש֣ה אנש֑ים ויצג֖ם לפנ֥י פרעֽה׃ 3 וי֧אמר פרע֛ה אל־אח֖יו מה־מעשיכ֑ם ויאמר֣ו אל־פרע֗ה רע֥ה צאן֙ עבד֔יך גם־אנ֖חנו גם־אבותֽינו׃ 4 ויאמר֣ו אל־פרע֗ה לג֣ור בארץ֘ באנו֒ כי־א֣ין מרע֗ה לצאן֙ אש֣ר לעבד֔יך כֽי־כב֥ד הרע֖ב בא֣רץ כנ֑ען ועת֛ה יֽשבו־נ֥א עבד֖יך בא֥רץ גֽשן׃ 5 וי֣אמר פרע֔ה אל־יוס֖ף לאמ֑ר אב֥יך ואח֖יך ב֥או אלֽיך׃ 6 א֤רץ מצר֙ים֙ לפנ֣יך ה֔וא במיט֣ב הא֔רץ הוש֥ב את־אב֖יך ואת־אח֑יך ישבו֙ בא֣רץ ג֔שן ואם־יד֗עת ויש־בם֙ אנשי־ח֔יל ושמת֛ם שר֥י מקנ֖ה על־אשר־לֽי׃ 7 ויב֤א יוסף֙ את־יֽעק֣ב אב֔יו ויֽעמד֖הו לפנ֣י פרע֑ה ויב֥רך יעק֖ב את־פרעֽה׃ 8 וי֥אמר פרע֖ה אֽל־יעק֑ב כמ֕ה ימ֖י שנ֥י חיֽיך׃ 9 וי֤אמר יעקב֙ אל־פרע֔ה ימי֙ שנ֣י מגור֔י שלש֥ים ומא֖ת שנ֑ה מע֣ט ורע֗ים היו֙ ימי֙ שנ֣י חי֔י ול֣א הש֗יגו את־ימי֙ שני֙ חי֣י אבת֔י בימ֖י מגוריהֽם׃ 10 ויב֥רך יעק֖ב את־פרע֑ה ויצ֖א מלפנ֥י פרעֽה׃ 11 ויוש֣ב יוסף֘ את־אב֣יו ואת־אחיו֒ וית֨ן לה֤ם אחזה֙ בא֣רץ מצר֔ים במיט֥ב הא֖רץ בא֣רץ רעמס֑ס כאש֖ר צו֥ה פרעֽה׃ 12 ויכלכ֤ל יוסף֙ את־אב֣יו ואת־אח֔יו וא֖ת כל־ב֣ית אב֑יו ל֖חם לפ֥י הטֽף׃ 13 ול֤חם אין֙ בכל־הא֔רץ כֽי־כב֥ד הרע֖ב מא֑ד ות֜לה א֤רץ מצר֙ים֙ וא֣רץ כנ֔ען מפנ֖י הרעֽב׃ 14 וילק֣ט יוס֗ף את־כל־הכ֙סף֙ הנמצ֤א באֽרץ־מצר֙ים֙ ובא֣רץ כנ֔ען בש֖בר אשר־ה֣ם שבר֑ים ויב֥א יוס֛ף את־הכ֖סף ב֥יתה פרעֽה׃ 15 וית֣ם הכ֗סף מא֣רץ מצרים֘ ומא֣רץ כנען֒ ויבאו֩ כל־מצר֨ים אל־יוס֤ף לאמר֙ הֽבה־ל֣נו ל֔חם ול֥מה נמ֖ות נגד֑ך כ֥י אפ֖ס כֽסף׃ 16 וי֤אמר יוסף֙ הב֣ו מקניכ֔ם ואתנ֥ה לכ֖ם במקניכ֑ם אם־אפ֖ס כֽסף׃ 17 ויב֣יאו את־מקניהם֘ אל־יוסף֒ וית֣ן להם֩ יוס֨ף ל֜חם בסוס֗ים ובמקנ֥ה הצ֛אן ובמקנ֥ה הבק֖ר ובחמר֑ים וינהל֤ם בל֙חם֙ בכל־מקנה֔ם בשנ֖ה ההֽוא׃ 18 ותתם֘ השנ֣ה ההוא֒ ויב֨או אל֜יו בשנ֣ה השנ֗ית וי֤אמרו לו֙ לֽא־נכח֣ד מֽאדנ֔י כ֚י אם־ת֣ם הכ֔סף ומקנ֥ה הבהמ֖ה אל־אדנ֑י ל֤א נשאר֙ לפנ֣י אדנ֔י בלת֥י אם־גוית֖נו ואדמתֽנו׃ 19 ל֧מה נמ֣ות לעינ֗יך גם־אנ֙חנו֙ ג֣ם אדמת֔נו קנֽה־את֥נו ואת־אדמת֖נו בל֑חם ונֽהי֞ה אנ֤חנו ואדמת֙נו֙ עבד֣ים לפרע֔ה ותן־ז֗רע ונֽחיה֙ ול֣א נמ֔ות והאדמ֖ה ל֥א תשֽם׃ 20 וי֨קן יוס֜ף את־כל־אדמ֤ת מצר֙ים֙ לפרע֔ה כֽי־מכר֤ו מצר֙ים֙ א֣יש שד֔הו כֽי־חז֥ק עלה֖ם הרע֑ב ותה֥י הא֖רץ לפרעֽה׃ 21 וא֨ת־הע֔ם העב֥יר את֖ו לער֑ים מקצ֥ה גבול־מצר֖ים ועד־קצֽהו׃ 22 ר֛ק אדמ֥ת הכהנ֖ים ל֣א קנ֑ה כי֩ ח֨ק לכהנ֜ים מא֣ת פרע֗ה ואֽכל֤ו את־חקם֙ אש֨ר נת֤ן להם֙ פרע֔ה על־כ֕ן ל֥א מכר֖ו את־אדמתֽם׃ 23 וי֤אמר יוסף֙ אל־הע֔ם הן֩ קנ֨יתי אתכ֥ם הי֛ום ואת־אדמתכ֖ם לפרע֑ה הֽא־לכ֣ם ז֔רע וזרעת֖ם את־האדמֽה׃ 24 והיה֙ בתבוא֔ת ונתת֥ם חמיש֖ית לפרע֑ה וארב֣ע היד֡ת יהי֣ה לכם֩ לז֨רע השד֧ה וֽלאכלכ֛ם ולאש֥ר בבתיכ֖ם ולאכ֥ל לטפכֽם׃ 25 ויאמר֖ו החית֑נו נמצא־חן֙ בעינ֣י אדנ֔י והי֥ינו עבד֖ים לפרעֽה׃ 26 וי֣שם את֣ה יוס֡ף לחק֩ עד־הי֨ום הז֜ה על־אדמ֥ת מצר֛ים לפרע֖ה לח֑מש ר֞ק אדמ֤ת הכֽהנים֙ לבד֔ם ל֥א הית֖ה לפרעֽה׃ 27 וי֧שב ישרא֛ל בא֥רץ מצר֖ים בא֣רץ ג֑שן ויאחז֣ו ב֔ה ויפר֥ו וירב֖ו מאֽד׃ 28 ויח֤י יעקב֙ בא֣רץ מצר֔ים שב֥ע עשר֖ה שנ֑ה ויה֤י ימֽי־יעקב֙ שנ֣י חי֔יו ש֣בע שנ֔ים וארבע֥ים ומא֖ת שנֽה׃ 29 ויקרב֣ו ימֽי־ישראל֘ למות֒ ויקר֣א׀ לבנ֣ו ליוס֗ף וי֤אמר לו֙ אם־נ֨א מצ֤אתי חן֙ בעינ֔יך שֽים־נ֥א ידך֖ ת֣חת ירכ֑י ועש֤ית עמדי֙ ח֣סד ואמ֔ת אל־נ֥א תקבר֖ני במצרֽים׃ 30 ושֽכבתי֙ עם־אבת֔י ונשאת֙ני֙ ממצר֔ים וקברת֖ני בקברת֑ם ויאמ֕ר אנכ֖י אֽעש֥ה כדברֽך׃ 31 וי֗אמר השֽבעה֙ ל֔י וישב֖ע ל֑ו וישת֥חו ישרא֖ל על־ר֥אש המטֽה׃