| Text Browser | BHS | Parallel | KJV | Accents | Forms | Q-K | Diacritics | Hermeneutics |
| Numbers 5 | Ch- | Bk- | Save As | Bk+ | Ch+ | במדבר |
1 וידב֥ר יהו֖ה אל־מש֥ה לאמֽר׃ 2 צ֚ו את־בנ֣י ישרא֔ל וֽישלחו֙ מן־הֽמחנ֔ה כל־צר֖וע וכל־ז֑ב וכ֖ל טמ֥א לנֽפש׃ 3 מזכ֤ר עד־נקבה֙ תשל֔חו אל־מח֥וץ לֽמחנ֖ה תשלח֑ום ול֤א יטמאו֙ את־מ֣חניה֔ם אש֥ר אנ֖י שכ֥ן בתוכֽם׃ 4 ויֽעשו־כן֙ בנ֣י ישרא֔ל וישלח֣ו אות֔ם אל־מח֖וץ לֽמחנ֑ה כאש֨ר דב֤ר יהוה֙ אל־מש֔ה כ֥ן עש֖ו בנ֥י ישראֽל׃ 5 וידב֥ר יהו֖ה אל־מש֥ה לאמֽר׃ 6 דבר֘ אל־בנ֣י ישראל֒ א֣יש אֽו־אש֗ה כ֤י יעשו֙ מכל־חט֣את הֽאד֔ם למע֥ל מ֖על ביהו֑ה ואֽשמ֖ה הנ֥פש ההֽוא׃ 7 והתוד֗ו אֽת־חטאתם֘ אש֣ר עשו֒ והש֤יב את־אשמו֙ בראש֔ו וחמישת֖ו יס֣ף על֑יו ונת֕ן לאש֖ר אש֥ם לֽו׃ 8 ואם־א֨ין לא֜יש גא֗ל להש֤יב האשם֙ אל֔יו האש֛ם המוש֥ב ליהו֖ה לכה֑ן מלב֗ד א֚יל הכפר֔ים אש֥ר יכפר־ב֖ו עלֽיו׃ 9 וכל־תרומ֞ה לכל־קדש֧י בני־ישרא֛ל אשר־יקר֥יבו לכה֖ן ל֥ו יהיֽה׃ 10 וא֥יש את־קדש֖יו ל֣ו יהי֑ו א֛יש אשר־ית֥ן לכה֖ן ל֥ו יהיֽה׃ 11 וידב֥ר יהו֖ה אל־מש֥ה לאמֽר׃ 12 דבר֙ אל־בנ֣י ישרא֔ל ואמרת֖ אלה֑ם א֥יש איש֙ כֽי־תשט֣ה אשת֔ו ומעל֥ה ב֖ו מֽעל׃ 13 ושכ֨ב א֣יש אתה֘ שכבת־זרע֒ ונעלם֙ מעינ֣י איש֔ה ונסתר֖ה וה֣יא נטמ֑אה ועד֙ א֣ין ב֔ה וה֖וא ל֥א נתפֽשה׃ 14 ועב֨ר על֧יו רֽוח־קנא֛ה וקנ֥א את־אשת֖ו וה֣וא נטמ֑אה או־עב֨ר על֤יו רֽוח־קנאה֙ וקנ֣א את־אשת֔ו וה֖יא ל֥א נטמֽאה׃ 15 והב֨יא הא֣יש את־אשתו֘ אל־הכהן֒ והב֤יא את־קרבנה֙ על֔יה עשיר֥ת האיפ֖ה ק֣מח שער֑ים לֽא־יצ֨ק על֜יו ש֗מן ולֽא־ית֤ן עליו֙ לבנ֔ה כֽי־מנח֤ת קנאת֙ ה֔וא מנח֥ת זכר֖ון מזכ֥רת עוֽן׃ 16 והקר֥יב את֖ה הכה֑ן והֽעמד֖ה לפנ֥י יהוֽה׃ 17 ולק֧ח הכה֛ן מ֥ים קדש֖ים בכלי־ח֑רש ומן־הֽעפ֗ר אש֤ר יהיה֙ בקרק֣ע המשכ֔ן יק֥ח הכה֖ן ונת֥ן אל־המֽים׃ 18 והעמ֨יד הכה֥ן אֽת־האשה֘ לפנ֣י יהוה֒ ופרע֙ את־ר֣אש הֽאש֔ה ונת֣ן על־כפ֗יה א֚ת מנח֣ת הזכר֔ון מנח֥ת קנא֖ת ה֑וא ובי֤ד הכהן֙ יהי֔ו מ֥י המר֖ים המאֽררֽים׃ 19 והשב֨יע את֜ה הכה֗ן ואמ֤ר אל־הֽאשה֙ אם־ל֨א שכ֥ב איש֙ את֔ך ואם־ל֥א שט֛ית טמא֖ה ת֣חת איש֑ך הנק֕י ממ֛י המר֥ים הֽמארר֖ים האֽלה׃ 20 וא֗ת כ֥י שט֛ית ת֥חת איש֖ך וכ֣י נטמ֑את וית֨ן א֥יש בך֙ את־שכבת֔ו מֽבלעד֖י אישֽך׃ 21 והשב֨יע הכה֥ן אֽת־הֽאשה֘ בשבע֣ת האלה֒ ואמ֤ר הכהן֙ לֽאש֔ה ית֨ן יהו֥ה אות֛ך לאל֥ה ולשבע֖ה בת֣וך עמ֑ך בת֨ת יהו֤ה את־ירכך֙ נפ֔לת ואת־בטנ֖ך צבֽה׃ 22 ו֠באו המ֨ים המארר֤ים הא֙לה֙ בֽמע֔יך לצב֥ות ב֖טן ולנפ֣ל יר֑ך ואמר֥ה האש֖ה אמ֥ן׀ אמֽן׃ 23 ו֠כתב את־האל֥ת הא֛לה הכה֖ן בס֑פר ומח֖ה אל־מ֥י המרֽים׃ 24 והשקה֙ את־ה֣אש֔ה את־מ֥י המר֖ים המאֽרר֑ים וב֥או ב֛ה המ֥ים הֽמארר֖ים למרֽים׃ 25 ולק֤ח הכהן֙ מי֣ד הֽאש֔ה א֖ת מנח֣ת הקנא֑ת והנ֤יף את־המנחה֙ לפנ֣י יהו֔ה והקר֥יב את֖ה אל־המזבֽח׃ 26 וקמ֨ץ הכה֤ן מן־המנחה֙ את־אזכ֣רת֔ה והקט֖יר המזב֑חה ואח֛ר ישק֥ה את־האש֖ה את־המֽים׃ 27 והשק֣ה את־המ֗ים והית֣ה אֽם־נטמאה֘ ותמע֣ל מ֣על באישה֒ וב֨או ב֜ה המ֤ים המאֽררים֙ למר֔ים וצבת֣ה בטנ֔ה ונפל֖ה ירכ֑ה והית֧ה האש֛ה לאל֖ה בק֥רב עמֽה׃ 28 ואם־ל֤א נטמאה֙ הֽאש֔ה וטהר֖ה ה֑וא ונקת֖ה ונזרע֥ה זֽרע׃ 29 ז֥את תור֖ת הקנא֑ת אש֨ר תשט֥ה אש֛ה ת֥חת איש֖ה ונטמֽאה׃ 30 א֣ו א֗יש אש֨ר תעב֥ר על֛יו ר֥וח קנא֖ה וקנ֣א את־אשת֑ו והעמ֤יד את־הֽאשה֙ לפנ֣י יהו֔ה וע֤שה לה֙ הכה֔ן א֥ת כל־התור֖ה הזֽאת׃ 31 ונק֥ה הא֖יש מעו֑ן והאש֣ה הה֔וא תש֖א את־עונֽה׃