Text Browser | BHS | Parallel | KJV | Accents | Forms | Q-K | Diacritics | Hermeneutics |
Deuteronomy 21 | Ch- | Bk- | Save As | Bk+ | Ch+ | דברים |
1 כי־ימצ֣א חל֗ל באדמה֙ אשר֩ יהו֨ה אלה֜יך נת֤ן לך֙ לרשת֔ה נפ֖ל בשד֑ה ל֥א נוד֖ע מ֥י הכֽהו׃ 2 ויצא֥ו זקנ֖יך ושפט֑יך ומדדו֙ אל־ה֣ער֔ים אש֖ר סביב֥ת החלֽל׃ 3 והי֣ה הע֔יר הקרב֖ה אל־החל֑ל ולֽקח֡ו זקני֩ הע֨יר הה֜וא עגל֣ת בק֗ר אש֤ר לֽא־עבד֙ ב֔ה אש֥ר לא־משכ֖ה בעֽל׃ 4 והור֡דו זקני֩ הע֨יר הה֤וא את־הֽעגלה֙ אל־נ֣חל אית֔ן אש֛ר לא־יעב֥ד ב֖ו ול֣א יזר֑ע ועֽרפו־ש֥ם את־העגל֖ה בנֽחל׃ 5 ונגש֣ו הכהנים֘ בנ֣י לוי֒ כ֣י ב֗ם בח֞ר יהו֤ה אלה֙יך֙ לש֣רת֔ו ולבר֖ך בש֣ם יהו֑ה ועל־פיה֥ם יהי֖ה כל־ר֥יב וכל־נֽגע׃ 6 וכ֗ל זקני֙ הע֣יר הה֔וא הקרב֖ים אל־החל֑ל ירחצו֙ את־ידיה֔ם על־העגל֖ה הערופ֥ה בנֽחל׃ 7 וענ֖ו ואמר֑ו יד֗ינו ל֤א שֽפכו֙ את־הד֣ם הז֔ה ועינ֖ינו ל֥א ראֽו׃ 8 כפר֩ לעמך֙ ישרא֤ל אשר־פד֙ית֙ יהו֔ה ואל־תתן֙ ד֣ם נק֔י בק֖רב עמך֣ ישרא֑ל ונכפ֥ר לה֖ם הדֽם׃ 9 ואת֗ה תבע֛ר הד֥ם הנק֖י מקרב֑ך כֽי־תעש֥ה היש֖ר בעינ֥י יהוֽה׃ 10 כֽי־תצ֥א למלחמ֖ה על־איב֑יך ונתנ֞ו יהו֧ה אלה֛יך ביד֖ך ושב֥ית שביֽו׃ 11 וראית֙ בשבי֔ה א֖שת יפת־ת֑אר וחשקת֣ ב֔ה ולקחת֥ לך֖ לאשֽה׃ 12 והבאת֖ה אל־ת֣וך בית֑ך וגלחה֙ את־ראש֔ה ועשת֖ה את־צפרנֽיה׃ 13 והס֩ירה֩ את־שמל֨ת שבי֜ה מעל֗יה ויֽשבה֙ בבית֔ך ובֽכת֛ה את־אב֥יה ואת־אמ֖ה י֣רח ימ֑ים וא֨חר כ֜ן תב֤וא אל֙יה֙ ובעלת֔ה והית֥ה לך֖ לאשֽה׃ 14 והי֞ה אם־ל֧א חפ֣צת ב֗ה ושלחתה֙ לנפש֔ה ומכ֥ר לא־תמכר֖נה בכ֑סף לא־תתעמ֣ר ב֔ה ת֖חת אש֥ר עניתֽה׃ 15 כֽי־תהי֨ין לא֜יש שת֣י נש֗ים האח֤ת אהובה֙ והאח֣ת שנוא֔ה ויֽלדו־ל֣ו בנ֔ים האהוב֖ה והשנוא֑ה והי֛ה הב֥ן הבכ֖ור לשניאֽה׃ 16 והי֗ה ביום֙ הנחיל֣ו את־בנ֔יו א֥ת אשר־יהי֖ה ל֑ו ל֣א יוכ֗ל לבכר֙ את־בן־ה֣אהוב֔ה על־פנ֥י בן־השנוא֖ה הבכֽר׃ 17 כי֩ את־הבכ֨ר בן־השנוא֜ה יכ֗יר ל֤תת לו֙ פ֣י שנ֔ים בכ֥ל אשר־ימצ֖א ל֑ו כי־הוא֙ ראש֣ית אנ֔ו ל֖ו משפ֥ט הבכרֽה׃ 18 כֽי־יהי֣ה לא֗יש ב֚ן סור֣ר ומור֔ה אינ֣נו שמ֔ע בק֥ול אב֖יו ובק֣ול אמ֑ו ויסר֣ו את֔ו ול֥א ישמ֖ע אליהֽם׃ 19 ות֥פשו ב֖ו אב֣יו ואמ֑ו והוצ֧יאו את֛ו אל־זקנ֥י עיר֖ו ואל־ש֥ער מקמֽו׃ 20 ואמר֞ו אל־זקנ֣י עיר֗ו בנ֤נו זה֙ סור֣ר ומר֔ה אינ֥נו שמ֖ע בקל֑נו זול֖ל וסבֽא׃ 21 ו֠רגמהו כל־אנש֨י עיר֤ו בֽאבנים֙ ומ֔ת ובֽערת֥ הר֖ע מקרב֑ך וכל־ישרא֖ל ישמע֥ו וירֽאו׃ 22 וכֽי־יהי֣ה בא֗יש ח֛טא משפט־מ֖ות והומ֑ת ותל֥ית את֖ו על־עֽץ׃ 23 לא־תל֨ין נבלת֜ו על־הע֗ץ כֽי־קב֤ור תקבר֙נו֙ בי֣ום הה֔וא כֽי־קלל֥ת אלה֖ים תל֑וי ול֤א תטמא֙ את־אדמ֣תך֔ אשר֙ יהו֣ה אלה֔יך נת֥ן לך֖ נחלֽה׃