| Text Browser | BHS | Parallel | KJV | Accents | Forms | Q-K | Diacritics | Hermeneutics |
| Genesis 44 | Ch- | Bk- | Save As | Bk+ | Ch+ | בראשית |
1 ויצ֞ו את־אש֣ר על־ביתו֘ לאמר֒ מל֞א את־אמתח֤ת הֽאנשים֙ א֔כל כאש֥ר יוכל֖ון שא֑ת וש֥ים כֽסף־א֖יש בפ֥י אמתחתֽו׃ 2 ואת־גביע֞י גב֣יע הכ֗סף תשים֙ בפי֙ אמת֣חת הקט֔ן וא֖ת כ֣סף שבר֑ו וי֕עש כדב֥ר יוס֖ף אש֥ר דבֽר׃ 3 הב֖קר א֑ור והאנש֣ים שלח֔ו ה֖מה וחמריהֽם׃ 4 ה֠ם יֽצא֣ו את־העיר֘ ל֣א הרחיקו֒ ויוס֤ף אמר֙ לֽאש֣ר על־בית֔ו ק֥ום רד֖ף אחר֣י הֽאנש֑ים והשגתם֙ ואמרת֣ אלה֔ם ל֛מה שלמת֥ם רע֖ה ת֥חת טובֽה׃ 5 הל֣וא ז֗ה אש֨ר ישת֤ה אדני֙ ב֔ו וה֕וא נח֥ש ינח֖ש ב֑ו הרעת֖ם אש֥ר עשיתֽם׃ 6 וֽישג֑ם וידב֣ר אלה֔ם את־הדבר֖ים האֽלה׃ 7 ויאמר֣ו אל֔יו ל֚מה ידב֣ר אדנ֔י כדבר֖ים הא֑לה חל֙ילה֙ לעבד֔יך מעש֖ות כדב֥ר הזֽה׃ 8 ה֣ן כ֗סף אש֤ר מצ֙אנו֙ בפ֣י אמתחת֔ינו השיב֥נו אל֖יך מא֣רץ כנ֑ען וא֗יך נגנב֙ מב֣ית אדנ֔יך כ֖סף א֥ו זהֽב׃ 9 אש֨ר ימצ֥א את֛ו מעבד֖יך ומ֑ת וגם־אנ֕חנו נֽהי֥ה לֽאדנ֖י לעבדֽים׃ 10 וי֕אמר גם־עת֥ה כדבריכ֖ם כן־ה֑וא אש֨ר ימצ֤א אתו֙ יהיה־ל֣י ע֔בד ואת֖ם תהי֥ו נקיֽם׃ 11 וֽימהר֗ו ויור֛דו א֥יש את־אמתחת֖ו א֑רצה וֽיפתח֖ו א֥יש אמתחתֽו׃ 12 ויחפ֕ש בגד֣ול הח֔ל ובקט֖ן כל֑ה וימצא֙ הגב֔יע באמת֖חת בנימֽן׃ 13 וֽיקרע֖ו שמלת֑ם וֽיעמס֙ א֣יש על־חמר֔ו ויש֖בו העֽירה׃ 14 ויב֨א יהוד֤ה ואחיו֙ ב֣יתה יוס֔ף וה֖וא עוד֣נו ש֑ם ויפל֥ו לפנ֖יו אֽרצה׃ 15 וי֤אמר להם֙ יוס֔ף מֽה־המעש֥ה הז֖ה אש֣ר עשית֑ם הל֣וא ידעת֔ם כֽי־נח֧ש ינח֛ש א֖יש אש֥ר כמֽני׃ 16 וי֣אמר יהוד֗ה מה־נאמר֙ לֽאדנ֔י מה־נדב֖ר ומה־נצטד֑ק האלה֗ים מצא֙ את־עו֣ן עבד֔יך הננ֤ו עבדים֙ לֽאדנ֔י גם־אנ֕חנו ג֛ם אשר־נמצ֥א הגב֖יע בידֽו׃ 17 וי֕אמר חל֣ילה ל֔י מעש֖ות ז֑את הא֡יש אשר֩ נמצ֨א הגב֜יע ביד֗ו ה֚וא יהיה־ל֣י ע֔בד ואת֕ם על֥ו לשל֖ום אל־אביכֽם׃ 18 ויג֨ש אל֜יו יהוד֗ה ויאמר֘ ב֣י אדני֒ ידבר־נ֨א עבדך֤ דבר֙ באזנ֣י אדנ֔י ואל־י֥חר אפך֖ בעבד֑ך כ֥י כמ֖וך כפרעֽה׃ 19 אדנ֣י שא֔ל את־עבד֖יו לאמ֑ר היש־לכ֥ם א֖ב או־אֽח׃ 20 ונ֙אמר֙ אל־אדנ֔י יש־ל֙נו֙ א֣ב זק֔ן וי֥לד זקנ֖ים קט֑ן ואח֨יו מ֜ת ויות֨ר ה֧וא לבד֛ו לאמ֖ו ואב֥יו אהבֽו׃ 21 ות֙אמר֙ אל־עבד֔יך הורד֖הו אל֑י ואש֥ימה עינ֖י עלֽיו׃ 22 ונ֙אמר֙ אל־אדנ֔י לא־יוכ֥ל הנ֖ער לעז֣ב את־אב֑יו ועז֥ב את־אב֖יו ומֽת׃ 23 ות֙אמר֙ אל־עבד֔יך אם־ל֥א יר֛ד אחיכ֥ם הקט֖ן אתכ֑ם ל֥א תספ֖ון לרא֥ות פנֽי׃ 24 ויהי֙ כ֣י על֔ינו אֽל־עבדך֖ אב֑י ונ֨גד־ל֔ו א֖ת דבר֥י אדנֽי׃ 25 וי֖אמר אב֑ינו ש֖בו שברו־ל֥נו מעט־אֽכל׃ 26 ונ֕אמר ל֥א נוכ֖ל לר֑דת אם־יש֩ אח֨ינו הקט֤ן את֙נו֙ ויר֔דנו כי־ל֣א נוכ֗ל לראות֙ פנ֣י הא֔יש ואח֥ינו הקט֖ן אינ֥נו אתֽנו׃ 27 וי֛אמר עבדך֥ אב֖י אל֑ינו את֣ם ידעת֔ם כ֥י שנ֖ים יֽלדה־ל֥י אשתֽי׃ 28 ויצ֤א הֽאחד֙ מֽאת֔י ואמ֕ר א֖ך טר֣ף טר֑ף ול֥א ראית֖יו עד־הֽנה׃ 29 ולקחת֧ם גם־את־ז֛ה מע֥ם פנ֖י וקר֣הו אס֑ון והֽורדת֧ם את־שיבת֛י ברע֖ה שאֽלה׃ 30 ועת֗ה כבאי֙ אל־עבדך֣ אב֔י והנ֖ער איננ֣ו את֑נו ונפש֖ו קשור֥ה בנפשֽו׃ 31 והי֗ה כראות֛ו כי־א֥ין הנ֖ער ומ֑ת והור֨ידו עבד֜יך את־שיב֨ת עבדך֥ אב֛ינו ביג֖ון שאֽלה׃ 32 כ֤י עבדך֙ ער֣ב את־הנ֔ער מע֥ם אב֖י לאמ֑ר אם־ל֤א אביא֙נו֙ אל֔יך וחט֥אתי לאב֖י כל־הימֽים׃ 33 ועת֗ה יֽשב־נ֤א עבדך֙ ת֣חת הנ֔ער ע֖בד לֽאדנ֑י והנ֖ער י֥על עם־אחֽיו׃ 34 כי־איך֙ אֽעל֣ה אל־אב֔י והנ֖ער איננ֣ו את֑י פ֚ן ארא֣ה בר֔ע אש֥ר ימצ֖א את־אבֽי׃