| Text Browser | BHS | Parallel | KJV | Accents | Forms | Q-K | Diacritics | Hermeneutics |
| 1 Kings 2 | Ch- | Bk- | Save As | Bk+ | Ch+ | מלכים א |
1 ויקרב֥ו ימֽי־דו֖ד למ֑ות ויצ֛ו את־שלמ֥ה בנ֖ו לאמֽר׃ 2 אנכ֣י הל֔ך בד֖רך כל־הא֑רץ וחזקת֖ והי֥יתֽ לאֽיש׃ 3 ושמרת֞ את־משמ֣רת׀ יהו֣ה אלה֗יך לל֤כת בדרכיו֙ לשמ֨ר חקת֤יו מצותיו֙ ומשפט֣יו ועדות֔יו ככת֖וב בתור֣ת מש֑ה למ֣ען תשכ֗יל א֚ת כל־אש֣ר תֽעש֔ה וא֛ת כל־אש֥ר תפנ֖ה שֽם׃ 4 למען֩ יק֨ים יהו֜ה את־דבר֗ו אש֨ר דב֣ר עלי֘ לאמר֒ אם־ישמר֨ו בנ֜יך את־דרכ֗ם לל֤כת לפני֙ באמ֔ת בכל־לבב֖ם ובכל־נפש֑ם לאמ֕ר לֽא־יכר֤ת לך֙ א֔יש מע֖ל כס֥א ישראֽל׃ 5 וג֣ם את֣ה יד֡עת את֩ אשר־ע֨שה ל֜י יוא֣ב בן־צרוי֗ה אש֣ר עש֣ה לשנֽי־שר֣י צבא֣ות י֠שראל לאבנ֨ר בן־נ֜ר ולעמש֤א בן־י֙תר֙ וי֣הרג֔ם וי֥שם דמֽי־מלחמ֖ה בשל֑ם וית֞ן דמ֣י מלחמ֗ה בחגֽרתו֙ אש֣ר במתנ֔יו וֽבנעל֖ו אש֥ר ברגלֽיו׃ 6 ועש֖ית כחכמת֑ך ולֽא־תור֧ד שיבת֛ו בשל֖ם שאֽל׃ 7 ולבנ֨י ברזל֤י הגלעדי֙ תֽעשה־ח֔סד והי֖ו באכל֣י שלחנ֑ך כי־כן֙ קרב֣ו אל֔י בברח֕י מפנ֖י אבשל֥ום אחֽיך׃ 8 והנ֣ה ע֠מך שֽמע֨י בן־גר֥א בן־הימיני֘ מבחרים֒ וה֤וא קֽלל֙ני֙ קלל֣ה נמר֔צת בי֖ום לכת֣י מחנ֑ים והֽוא־יר֤ד לקראתי֙ הירד֔ן ואש֨בֽע ל֤ו בֽיהוה֙ לאמ֔ר אם־אמֽיתך֖ בחֽרב׃ 9 ועתה֙ אל־תנק֔הו כ֛י א֥יש חכ֖ם א֑תה ויֽדעת֙ א֣ת אש֣ר תֽעשה־ל֔ו והורדת֧ את־שיבת֛ו בד֖ם שאֽול׃ 10 וישכ֥ב דו֖ד עם־אבת֑יו ויקב֖ר בע֥יר דוֽד׃ 11 והימ֗ים אש֨ר מל֤ך דוד֙ על־ישרא֔ל ארבע֖ים שנ֑ה בחבר֤ון מלך֙ ש֣בע שנ֔ים ובירושל֣ם מל֔ך שלש֥ים ושל֖ש שנֽים׃ 12 ושלמ֕ה יש֕ב על־כס֖א דו֣ד אב֑יו ותכ֥ן מלכת֖ו מאֽד׃ 13 ויב֞א אדני֣הו בן־חג֗ית אל־בת־ש֙בע֙ אם־שלמ֔ה ות֖אמר השל֣ום בא֑ך וי֖אמר שלֽום׃ 14 וי֕אמר דב֥ר ל֖י אל֑יך ות֖אמר דבֽר׃ 15 וי֗אמר א֤ת יד֙עת֙ כי־לי֙ הית֣ה המלוכ֔ה ועל֞י ש֧מו כֽל־ישרא֛ל פניה֖ם למל֑ך ותס֤ב המלוכה֙ ותה֣י לאח֔י כ֥י מיהו֖ה ה֥יתה לֽו׃ 16 ועת֗ה שאל֤ה אחת֙ אֽנכי֙ שא֣ל מֽאת֔ך אל־תש֖בי את־פנ֑י ות֥אמר אל֖יו דבֽר׃ 17 וי֗אמר אמרי־נא֙ לשלמ֣ה המ֔לך כ֥י לֽא־יש֖יב את־פנ֑יך ויתן־ל֛י את־אביש֥ג השונמ֖ית לאשֽה׃ 18 ות֥אמר בת־ש֖בע ט֑וב אנכ֕י אדב֥ר על֖יך אל־המֽלך׃ 19 ותב֤א בת־ש֙בע֙ אל־המ֣לך שלמ֔ה לדבר־ל֖ו על־אדני֑הו ויקם֩ המ֨לך לקראת֜ה וישת֣חו ל֗ה וי֙שב֙ על־כסא֔ו וי֤שם כסא֙ לא֣ם המ֔לך ות֖שב לֽימינֽו׃ 20 ות֗אמר שאל֨ה אח֤ת קטנה֙ אֽנכי֙ שא֣לת מֽאת֔ך אל־ת֖שב את־פנ֑י ויֽאמר־ל֤ה המ֙לך֙ שאל֣י אמ֔י כ֥י לֽא־אש֖יב את־פנֽיך׃ 21 ות֕אמר ית֖ן את־אביש֣ג השנמ֑ית לאדני֥הו אח֖יך לאשֽה׃ 22 ויען֩ המ֨לך שלמ֜ה וי֣אמר לאמ֗ו ולמה֩ א֨ת שא֜לת את־אביש֤ג השנמית֙ לאד֣ני֔הו ושֽאלי־לו֙ את־המלוכ֔ה כ֛י ה֥וא אח֖י הגד֣ול ממ֑ני ולו֙ ולאבית֣ר הכה֔ן וליוא֖ב בן־צרויֽה׃ 23 וישבע֙ המ֣לך שלמ֔ה בֽיהו֖ה לאמ֑ר כ֣ה יֽעשה־ל֤י אלהים֙ וכ֣ה יוס֔יף כ֣י בנפש֔ו דבר֙ אד֣ני֔הו את־הדב֖ר הזֽה׃ 24 ועת֗ה חי־יהוה֙ אש֣ר הכינ֗ני ויֽושיב֙ני֙ על־כסא֙ דו֣ד אב֔י ואש֧ר עֽשה־ל֛י ב֖ית כאש֣ר דב֑ר כ֣י הי֔ום יומ֖ת אדניֽהו׃ 25 וישלח֙ המ֣לך שלמ֔ה בי֖ד בני֣הו בן־יהויד֑ע ויפגע־ב֖ו וימֽת׃ 26 ולאבית֨ר הכה֜ן אמ֣ר המ֗לך ענתת֙ ל֣ך על־שד֔יך כ֛י א֥יש מ֖ות א֑תה ובי֨ום הז֜ה ל֣א אמית֗ך כֽי־נש֜את את־אר֨ון אדנ֤י יהוה֙ לפני֙ דו֣ד אב֔י וכ֣י התענ֔ית בכ֥ל אשֽר־התענ֖ה אבֽי׃ 27 ויג֤רש שלמה֙ את־אבית֔ר מהי֥ות כה֖ן לֽיהו֑ה למלא֙ את־דב֣ר יהו֔ה אש֥ר דב֛ר על־ב֥ית על֖י בשלֽה׃ 28 והשמעה֙ ב֣אה עד־יוא֔ב כ֣י יוא֗ב נטה֙ אחר֣י אדני֔ה ואחר֥י אבשל֖ום ל֣א נט֑ה וי֤נס יואב֙ אל־א֣הל יהו֔ה וֽיחז֖ק בקרנ֥ות המזבֽח׃ 29 ויג֞ד למ֣לך שלמ֗ה כ֣י נ֤ס יואב֙ אל־א֣הל יהו֔ה והנ֖ה א֣צל המזב֑ח וישל֨ח שלמ֜ה את־בני֧הו בן־יהויד֛ע לאמ֖ר ל֥ך פגע־בֽו׃ 30 ויב֨א בני֜הו אל־א֣הל יהו֗ה וי֨אמר אל֜יו כֽה־אמ֤ר המ֙לך֙ צ֔א וי֥אמר׀ ל֖א כ֣י פ֣ה אמ֑ות וי֨שב בני֤הו את־המ֙לך֙ דב֣ר לאמ֔ר כֽה־דב֥ר יוא֖ב וכ֥ה ענֽני׃ 31 וי֧אמר ל֣ו המ֗לך עשה֙ כאש֣ר דב֔ר ופגע־ב֖ו וקברת֑ו והסיר֣ת׀ דמ֣י חנ֗ם אשר֙ שפ֣ך יוא֔ב מעל֕י ומע֖ל ב֥ית אבֽי׃ 32 והשיב֩ יהו֨ה את־דמ֜ו על־ראש֗ו אש֣ר פג֣ע בשנֽי־א֠נשים צדק֨ים וטב֤ים ממ֙נו֙ ויהרג֣ם בח֔רב ואב֥י דו֖ד ל֣א יד֑ע את־אבנ֤ר בן־נר֙ שר־צב֣א ישרא֔ל ואת־עמש֥א בן־י֖תר שר־צב֥א יהודֽה׃ 33 וש֤בו דמיהם֙ בר֣אש יוא֔ב ובר֥אש זרע֖ו לעל֑ם ולדו֡ד ו֠לזרעו ולבית֨ו ולכסא֜ו יהי֥ה של֛ום עד־עול֖ם מע֥ם יהוֽה׃ 34 וי֗על בני֙הו֙ בן־יה֣ויד֔ע ויפגע־ב֖ו וימת֑הו ויקב֥ר בבית֖ו במדבֽר׃ 35 וית֨ן המ֜לך את־בני֧הו בן־יהויד֛ע תחת֖יו על־הצב֑א ואת־צד֤וק הכהן֙ נת֣ן המ֔לך ת֖חת אביתֽר׃ 36 וישל֤ח המ֙לך֙ ויקר֣א לשמע֔י וי֣אמר ל֗ו בֽנה־לך֥ ב֙ית֙ ביר֣ושל֔ם וישבת֖ ש֑ם ולֽא־תצ֥א מש֖ם א֥נה ואֽנה׃ 37 והי֣ה׀ בי֣ום צאתך֗ ועֽברת֙ את־נ֣חל קדר֔ון יד֥ע תד֖ע כ֣י מ֣ות תמ֑ות דמך֖ יהי֥ה בראשֽך׃ 38 וי֨אמר שמע֤י למ֙לך֙ ט֣וב הדב֔ר כאש֤ר דבר֙ אדנ֣י המ֔לך כ֖ן יעש֣ה עבד֑ך וי֧שב שמע֛י בירושל֖ם ימ֥ים רבֽים׃ 39 ויה֗י מקץ֙ של֣ש שנ֔ים ויברח֤ו שנֽי־עבדים֙ לשמע֔י אל־אכ֥יש בֽן־מעכ֖ה מ֣לך ג֑ת ויג֤ידו לשמעי֙ לאמ֔ר הנ֥ה עבד֖יך בגֽת׃ 40 וי֣קם שמע֗י וֽיחבש֙ את־חמר֔ו וי֤לך ג֙תה֙ אל־אכ֔יש לבק֖ש את־עבד֑יו וי֣לך שמע֔י ויב֥א את־עבד֖יו מגֽת׃ 41 ויג֖ד לשלמ֑ה כי־הל֨ך שמע֧י מירושל֛ם ג֖ת וישֽב׃ 42 וישל֨ח המ֜לך ויקר֣א לשמע֗י וי֨אמר אל֜יו הל֧וא השבעת֣יך בֽיהו֗ה ואע֤ד בך֙ לאמ֔ר בי֣ום צאתך֗ והֽלכת֙ א֣נה וא֔נה יד֥ע תד֖ע כ֣י מ֣ות תמ֑ות ות֧אמר אל֛י ט֥וב הדב֖ר שמֽעתי׃ 43 ומד֕וע ל֣א שמ֔רת א֖ת שבע֣ת יהו֑ה ואת־המצו֖ה אשר־צו֥יתי עלֽיך׃ 44 וי֨אמר המ֜לך אל־שמע֗י את֤ה יד֙עת֙ א֣ת כל־הרע֗ה אש֤ר ידע֙ לב֣בך֔ אש֥ר עש֖ית לדו֣ד אב֑י והש֧יב יהו֛ה את־רעתך֖ בראשֽך׃ 45 והמ֥לך שלמ֖ה בר֑וך וכס֣א דו֗ד יהי֥ה נכ֛ון לפנ֥י יהו֖ה עד־עולֽם׃ 46 ויצ֣ו המ֗לך את־בני֙הו֙ בן־יה֣ויד֔ע ויצ֕א ויפגע־ב֖ו וימ֑ת והממלכ֥ה נכ֖ונה ביד־שלמֽה׃