| Text Browser | BHS | Parallel | KJV | Accents | Forms | Q-K | Diacritics | Hermeneutics |
| 1 Kings 3 | Ch- | Bk- | Save As | Bk+ | Ch+ | מלכים א |
1 ויתחת֣ן שלמ֔ה את־פרע֖ה מ֣לך מצר֑ים ויק֣ח את־בת־פרע֗ה ויביא֙ה֙ אל־ע֣יר דו֔ד ע֣ד כלת֗ו לבנ֤ות את־ביתו֙ ואת־ב֣ית יהו֔ה ואת־חומ֥ת ירושל֖ם סבֽיב׃ 2 ר֣ק הע֔ם מזבח֖ים בבמ֑ות כ֠י לא־נבנ֥ה ב֙ית֙ לש֣ם יהו֔ה ע֖ד הימ֥ים ההֽם׃ 3 ויאה֤ב שלמה֙ את־יהו֔ה לל֕כת בחק֖ות דו֣ד אב֑יו ר֚ק בבמ֔ות ה֥וא מזב֖ח ומקטֽיר׃ 4 וי֨לך המ֤לך גבע֙נה֙ לזב֣ח ש֔ם כ֥י ה֖יא הבמ֣ה הגדול֑ה א֤לף עלות֙ יעל֣ה שלמ֔ה ע֖ל המזב֥ח ההֽוא׃ 5 בגבע֗ון נרא֧ה יהו֛ה אל־שלמ֖ה בחל֣ום הל֑ילה וי֣אמר אלה֔ים שא֖ל מ֥ה אתן־לֽך׃ 6 וי֣אמר שלמ֗ה את֨ה עש֜ית עם־עבדך֙ דו֣ד אבי֘ ח֣סד גדול֒ כאשר֩ הל֨ך לפנ֜יך באמ֧ת ובצדק֛ה ובישר֥ת לב֖ב עמ֑ך ותשמר־ל֗ו את־הח֤סד הגדול֙ הז֔ה ותתן־ל֥ו ב֛ן יש֥ב על־כסא֖ו כי֥ום הזֽה׃ 7 ועתה֙ יהו֣ה אלה֔י אתה֙ המל֣כת אֽת־עבדך֔ ת֖חת דו֣ד אב֑י ואֽנכי֙ נ֣ער קט֔ן ל֥א אד֖ע צ֥את ובֽא׃ 8 וע֨בדך֔ בת֥וך עמך֖ אש֣ר בח֑רת עם־ר֕ב אש֧ר לֽא־ימנ֛ה ול֥א יספ֖ר מרֽב׃ 9 ונתת֨ לעבדך֜ ל֤ב שמ֙ע֙ לשפ֣ט אֽת־עמך֔ להב֖ין בֽין־ט֣וב לר֑ע כ֣י מ֤י יוכל֙ לשפ֔ט את־עמך֥ הכב֖ד הזֽה׃ 10 וייט֥ב הדב֖ר בעינ֣י אדנ֑י כ֚י שא֣ל שלמ֔ה את־הדב֖ר הזֽה׃ 11 וי֨אמר אלה֜ים אל֗יו יען֩ אש֨ר שא֜לת את־הדב֣ר הז֗ה ולֽא־שא֨לת לך֜ ימ֣ים רב֗ים ולֽא־שא֤לת לך֙ ע֔שר ול֥א שא֖לת נ֣פש איב֑יך ושא֧לת לך֛ הב֖ין לשמ֥ע משפֽט׃ 12 הנ֥ה עש֖יתי כדבר֑יך הנ֣ה׀ נת֣תי לך֗ ל֚ב חכ֣ם ונב֔ון אש֤ר כמ֙וך֙ לא־הי֣ה לפנ֔יך ואחר֖יך לא־יק֥ום כמֽוך׃ 13 וג֨ם אש֤ר לֽא־שא֙לת֙ נת֣תי ל֔ך גם־ע֖שר גם־כב֑וד א֠שר לא־הי֨ה כמ֥וך א֛יש במלכ֖ים כל־ימֽיך׃ 14 וא֣ם׀ תל֣ך בדרכ֗י לשמ֤ר חקי֙ ומצות֔י כאש֥ר הל֖ך דו֣יד אב֑יך והארכת֖י את־ימֽיך׃ 15 ויק֥ץ שלמ֖ה והנ֣ה חל֑ום ויב֨וא ירושל֜ם וֽיעמ֣ד׀ לפנ֣י׀ אר֣ון ברית־אדנ֗י וי֤על עלות֙ וי֣עש שלמ֔ים וי֥עש משת֖ה לכל־עבדֽיו׃ 16 א֣ז תב֗אנה שת֛ים נש֥ים זנ֖ות אל־המ֑לך וֽתעמ֖דנה לפנֽיו׃ 17 ות֜אמר האש֤ה הֽאחת֙ ב֣י אדנ֔י אני֙ והאש֣ה הז֔את ישב֖ת בב֣ית אח֑ד ואל֥ד עמ֖ה בבֽית׃ 18 ויה֞י בי֤ום השלישי֙ ללדת֔י ות֖לד גם־האש֣ה הז֑את ואנ֣חנו יחד֗ו אֽין־ז֤ר את֙נו֙ בב֔ית זולת֥י שתֽים־אנ֖חנו בבֽית׃ 19 וי֛מת בן־האש֥ה הז֖את ל֑ילה אש֥ר שכב֖ה עלֽיו׃ 20 ותקם֩ בת֨וך הל֜ילה ותק֧ח את־בנ֣י מֽאצל֗י ואמֽתך֙ ישנ֔ה ותשכיב֖הו בחיק֑ה ואת־בנ֥ה המ֖ת השכ֥יבה בחיקֽי׃ 21 ואק֥ם בב֛קר להינ֥יק את־בנ֖י והנה־מ֑ת ואתבונ֤ן אליו֙ בב֔קר והנ֛ה לֽא־הי֥ה בנ֖י אש֥ר ילֽדתי׃ 22 ותאמר֩ האש֨ה האח֜רת ל֣א כ֗י בנ֤י החי֙ ובנ֣ך המ֔ת וז֤את אמ֙רת֙ ל֣א כ֔י בנ֥ך המ֖ת ובנ֣י הח֑י ותדב֖רנה לפנ֥י המֽלך׃ 23 וי֣אמר המ֔לך ז֣את אמ֔רת זה־בנ֥י הח֖י ובנ֣ך המ֑ת וז֤את אמ֙רת֙ ל֣א כ֔י בנ֥ך המ֖ת ובנ֥י החֽי׃ 24 וי֥אמר המ֖לך קח֣ו לי־ח֑רב ויב֥או הח֖רב לפנ֥י המֽלך׃ 25 וי֣אמר המ֔לך גזר֛ו את־הי֥לד הח֖י לשנ֑ים ותנ֤ו אֽת־החצי֙ לאח֔ת ואֽת־החצ֖י לאחֽת׃ 26 ות֣אמר האשה֩ אשר־בנ֨ה הח֜י אל־המ֗לך כֽי־נכמר֣ו רחמיה֘ על־בנה֒ ות֣אמר׀ ב֣י אדנ֗י תנו־לה֙ את־היל֣וד הח֔י והמ֖ת אל־תמית֑הו וז֣את אמ֗רת גם־ל֥י גם־ל֛ך ל֥א יהי֖ה גזֽרו׃ 27 וי֨ען המ֜לך וי֗אמר תנו־לה֙ את־היל֣וד הח֔י והמ֖ת ל֣א תמית֑הו ה֖יא אמֽו׃ 28 וישמע֣ו כל־ישרא֗ל את־המשפט֙ אש֣ר שפ֣ט המ֔לך ויֽרא֖ו מפנ֣י המ֑לך כ֣י רא֔ו כֽי־חכמ֧ת אלה֛ים בקרב֖ו לעש֥ות משפֽט׃