| Text Browser | BHS | Parallel | KJV | Accents | Forms | Q-K | Diacritics | Hermeneutics |
| 2 Kings 18 | Ch- | Bk- | Save As | Bk+ | Ch+ | מלכים ב |
1 וֽיהי֙ בשנ֣ת של֔ש להוש֥ע בן־אל֖ה מ֣לך ישרא֑ל מל֛ך חזקי֥ה בן־אח֖ז מ֥לך יהודֽה׃ 2 בן־עשר֨ים וחמ֤ש שנה֙ הי֣ה במלכ֔ו ועשר֤ים ות֙שע֙ שנ֔ה מל֖ך בירושל֑ם וש֣ם אמ֔ו אב֖י בת־זכריֽה׃ 3 וי֥עש היש֖ר בעינ֣י יהו֑ה ככ֥ל אשר־עש֖ה דו֥ד אבֽיו׃ 4 ה֣וא׀ הס֣יר את־הבמ֗ות ושבר֙ את־המצב֔ת וכר֖ת את־הֽאשר֑ה וכתת֩ נח֨ש הנח֜שת אשר־עש֣ה מש֗ה כ֣י עד־הימ֤ים הה֙מה֙ הי֤ו בנֽי־ישראל֙ מקטר֣ים ל֔ו ויקרא־ל֖ו נחשתֽן׃ 5 ביהו֥ה אלהֽי־ישרא֖ל בט֑ח ואחר֞יו לא־הי֣ה כמ֗הו בכל֙ מלכ֣י יהוד֔ה ואש֥ר הי֖ו לפנֽיו׃ 6 וידבק֙ בֽיהו֔ה לא־ס֖ר מאֽחר֑יו וישמר֙ מצות֔יו אשר־צו֥ה יהו֖ה את־משֽה׃ 7 והי֤ה יהוה֙ עמ֔ו בכ֥ל אשר־יצ֖א ישכ֑יל וימר֥ד במֽלך־אש֖ור ול֥א עבדֽו׃ 8 הֽוא־הכ֧ה את־פלשת֛ים עד־עז֖ה ואת־גבול֑יה ממגד֥ל נוצר֖ים עד־ע֥יר מבצֽר׃ 9 וֽיה֞י בשנ֤ה הֽרביעית֙ למ֣לך חזקי֔הו ה֚יא השנ֣ה השביע֔ית להוש֥ע בן־אל֖ה מ֣לך ישרא֑ל על֞ה שלמנא֧סר מֽלך־אש֛ור על־שמר֖ון וי֥צר עלֽיה׃ 10 וֽילכד֗ה מקצה֙ של֣ש שנ֔ים בשנת־ש֖ש לחזקי֑ה ה֣יא שנת־ת֗שע להוש֙ע֙ מ֣לך ישרא֔ל נלכד֖ה שמרֽון׃ 11 וי֧גל מֽלך־אש֛ור את־ישרא֖ל אש֑ורה וינח֞ם בחל֧ח ובחב֛ור נה֥ר גוז֖ן וער֥י מדֽי׃ 12 ע֣ל׀ אש֣ר לֽא־שמע֗ו בקול֙ יהו֣ה אלהיה֔ם ויעברו֙ את־ברית֔ו א֚ת כל־אש֣ר צו֔ה מש֖ה ע֣בד יהו֑ה ול֥א שמע֖ו ול֥א עשֽו׃ 13 ובארבע֩ עשר֨ה שנ֜ה למ֣לך חזקי֗ה על֞ה סנחר֤יב מֽלך־אשור֙ ע֣ל כל־ער֧י יהוד֛ה הבצר֖ות וֽיתפשֽם׃ 14 וישל֣ח חזקי֣ה מֽלך־יהוד֣ה אל־מֽלך־אשור֩׀ לכ֨ישה׀ לאמ֤ר׀ חט֙אתי֙ ש֣וב מֽעל֔י א֛ת אשר־תת֥ן על֖י אש֑א וי֨שם מֽלך־אש֜ור על־חזקי֣ה מֽלך־יהוד֗ה של֤ש מאות֙ ככר־כ֔סף ושלש֖ים ככ֥ר זהֽב׃ 15 ויתן֙ חזקי֔ה את־כל־הכ֖סף הנמצ֣א בית־יהו֑ה ובאצר֖ות ב֥ית המֽלך׃ 16 בע֣ת הה֗יא קצ֨ץ חזקי֜ה את־דלת֨ות היכ֤ל יהוה֙ ואת־הא֣מנ֔ות אש֣ר צפ֔ה חזקי֖ה מ֣לך יהוד֑ה וֽיתנ֖ם למ֥לך אשֽור׃ 17 וישל֣ח מֽלך־אש֡ור את־תרת֥ן ואת־רב־סר֣יס׀ ואת־רב־שק֨ה מן־לכ֜יש אל־המ֧לך חזקי֛הו בח֥יל כב֖ד ירושל֑ם וֽיעלו֙ ויב֣או ירושל֔ם ויעל֣ו ויב֗או ויֽעמדו֙ בתעלת֙ הברכ֣ה הֽעליונ֔ה אש֕ר במסל֖ת שד֥ה כובֽס׃ 18 וֽיקראו֙ אל־המ֔לך ויצ֧א אלה֛ם אליק֥ים בן־חלקי֖הו אש֣ר על־הב֑ית ושבנה֙ הספ֔ר ויוא֥ח בן־אס֖ף המזכֽיר׃ 19 וי֤אמר אלהם֙ רב־שק֔ה אמרו־נ֖א אל־חזקי֑הו כֽה־אמ֞ר המ֤לך הגדול֙ מ֣לך אש֔ור מ֧ה הבטח֛ון הז֖ה אש֥ר בטֽחת׃ 20 אמ֙רת֙ אך־דבר־שפת֔ים עצ֥ה וגבור֖ה למלחמ֑ה עתה֙ על־מ֣י בט֔חת כ֥י מר֖דת בֽי׃ 21 עת֡ה הנ֣ה בט֣חת לך֡ על־משענת֩ הקנ֨ה הרצ֤וץ הזה֙ על־מצר֔ים אש֨ר יסמ֥ך איש֙ על֔יו וב֥א בכפ֖ו ונקב֑ה כ֚ן פרע֣ה מֽלך־מצר֔ים לכֽל־הבטח֖ים עלֽיו׃ 22 וכי־תאמר֣ון אל֔י אל־יהו֥ה אלה֖ינו בט֑חנו הלוא־ה֗וא אש֨ר הס֤יר חזקי֙הו֙ את־במת֣יו ואת־מזבחת֔יו וי֤אמר לֽיהודה֙ וליר֣ושל֔ם לפני֙ המזב֣ח הז֔ה תֽשתחו֖ו בירושלֽם׃ 23 ועתה֙ התע֣רב נ֔א את־אדנ֖י את־מ֣לך אש֑ור ואתנ֤ה לך֙ אלפ֣ים סוס֔ים אם־תוכ֕ל ל֥תת לך֖ רכב֥ים עליהֽם׃ 24 וא֣יך תש֗יב א֠ת פנ֨י פח֥ת אח֛ד עבד֥י אדנ֖י הקטנ֑ים ותבט֤ח לך֙ על־מצר֔ים לר֖כב ולפרשֽים׃ 25 עתה֙ המבלעד֣י יהו֔ה על֛יתי על־המק֥ום הז֖ה להשחת֑ו יהוה֙ אמ֣ר אל֔י על֛ה על־הא֥רץ הז֖את והשחיתֽה׃ 26 וי֣אמר אליק֣ים בן־ח֠לקיהו ושבנ֨ה ויוא֜ח אל־רב־שק֗ה דבר־נ֤א אל־עבד֙יך֙ ארמ֔ית כ֥י שמע֖ים אנ֑חנו ואל־תדב֤ר עמ֙נו֙ יהוד֔ית באזנ֣י הע֔ם אש֖ר על־החמֽה׃ 27 וי֨אמר וי֨אמר אליה֜ם אליה֜ם רב־רב־שק֗ה שק֗ה הע֨ל הע֨ל אדנ֤יך אדנ֤יך ואל֙יך֙ ואל֙יך֙ שלח֣ני שלח֣ני אדנ֔י אדנ֔י לדב֖ר לדב֖ר את־את־הדבר֣ים הדבר֣ים הא֑לה הא֑לה הל֣א הל֣א על־על־האנש֗ים האנש֗ים היֽשבים֙ היֽשבים֙ על־על־ה֣חמ֔ה ה֣חמ֔ה לאכ֣ל לאכ֣ל צואת֗ם את־צואת֗ם ולשת֛ות ולשת֛ות רגליה֖ם עמכֽם׃ את־מֽימי רגליה֖ם עמכֽם׃ 28 וֽיעמד֙ רב־שק֔ה ויקר֥א בקול־גד֖ול יהוד֑ית וידב֣ר וי֔אמר שמע֛ו דבר־המ֥לך הגד֖ול מ֥לך אשֽור׃ 29 כ֚ה אמ֣ר המ֔לך אל־יש֥יא לכ֖ם חזקי֑הו כי־ל֣א יוכ֔ל להצ֥יל אתכ֖ם מידֽו׃ 30 ואל־יבט֨ח אתכ֤ם חזקי֙הו֙ אל־יהו֣ה לאמ֔ר הצ֥ל יציל֖נו יהו֑ה ול֤א תנתן֙ את־הע֣יר הז֔את בי֖ד מ֥לך אשֽור׃ 31 אֽל־תשמע֖ו אל־חזקי֑הו כי֩ כ֨ה אמ֜ר מ֣לך אש֗ור עשֽו־את֤י ברכה֙ וצא֣ו אל֔י ואכל֤ו איש־גפנו֙ וא֣יש תאֽנת֔ו ושת֖ו א֥יש מֽי־בורֽו׃ 32 עד־באי֩ ולקחת֨י אתכ֜ם אל־א֣רץ כארצכ֗ם ארץ֩ דג֨ן ותיר֜וש א֧רץ ל֣חם וכרמ֗ים א֣רץ ז֤ית יצהר֙ ודב֔ש וֽחי֖ו ול֣א תמ֑תו ואֽל־תשמעו֙ אל־חזקי֔הו כֽי־יס֤ית אתכם֙ לאמ֔ר יהו֖ה יצילֽנו׃ 33 ההצ֥ל הצ֛ילו אלה֥י הגוי֖ם א֣יש את־ארצ֑ו מי֖ד מ֥לך אשֽור׃ 34 איה֩ אלה֨י חמ֜ת וארפ֗ד אי֛ה אלה֥י ספרו֖ים הנ֣ע ועו֑ה כֽי־הצ֥ילו את־שמר֖ון מידֽי׃ 35 מ֚י בכל־אלה֣י הֽארצ֔ות אשר־הצ֥ילו את־ארצ֖ם מיד֑י כי־יצ֧יל יהו֛ה את־ירושל֖ם מידֽי׃ 36 והחר֣ישו הע֔ם ולֽא־ענ֥ו את֖ו דב֑ר כי־מצו֨ת המ֥לך ה֛יא לאמ֖ר ל֥א תענֽהו׃ 37 ויב֣א אליק֣ים בן־חלקי֣ה אשר־על־ה֠בית ושבנ֨א הספ֜ר ויוא֨ח בן־אס֧ף המזכ֛יר אל־חזקי֖הו קרוע֣י בגד֑ים ויג֣דו ל֔ו דבר֖י רב־שקֽה׃