| Text Browser | BHS | Parallel | KJV | Accents | Forms | Q-K | Diacritics | Hermeneutics |
| 2 Kings 6 | Ch- | Bk- | Save As | Bk+ | Ch+ | מלכים ב |
1 ויאמר֥ו בנֽי־הנביא֖ים אל־אליש֑ע הנֽה־נ֣א המק֗ום אש֨ר אנ֜חנו ישב֥ים ש֛ם לפנ֖יך צ֥ר ממֽנו׃ 2 נֽלכה־נ֣א עד־הירד֗ן ונקח֤ה משם֙ א֚יש קור֣ה אח֔ת ונעשה־ל֥נו ש֛ם מק֖ום לש֣בת ש֑ם וי֖אמר לֽכו׃ 3 וי֙אמר֙ הֽאח֔ד ה֥ואל נ֖א ול֣ך את־עבד֑יך וי֖אמר אנ֥י אלֽך׃ 4 וי֖לך את֑ם ויב֙או֙ הירד֔נה וֽיגזר֖ו העצֽים׃ 5 ויה֤י הֽאחד֙ מפ֣יל הקור֔ה ואת־הברז֖ל נפ֣ל אל־המ֑ים ויצע֥ק וי֛אמר אה֥ה אדנ֖י וה֥וא שאֽול׃ 6 וי֥אמר איש־האלה֖ים א֣נה נפ֑ל וירא֙הו֙ את־המק֔ום ויקצב־עץ֙ וישלך־ש֔מה וי֖צף הברזֽל׃ 7 וי֖אמר ה֣רם ל֑ך וישל֥ח יד֖ו ויקחֽהו׃ 8 ומ֣לך אר֔ם הי֥ה נלח֖ם בישרא֑ל ויועץ֙ אל־עבד֣יו לאמ֗ר אל־מק֛ום פלנ֥י אלמנ֖י תחנתֽי׃ 9 וישל֞ח א֣יש האלה֗ים אל־מ֤לך ישראל֙ לאמ֔ר הש֕מר מעב֖ר המק֣ום הז֑ה כֽי־ש֖ם אר֥ם נחתֽים׃ 10 וישל֞ח מ֣לך ישרא֗ל אֽל־המק֞ום אש֨ר אֽמר־ל֧ו איש־האלה֛ים והזהיר֖ו ונשמ֣ר ש֑ם ל֥א אח֖ת ול֥א שתֽים׃ 11 ויסער֙ ל֣ב מֽלך־אר֔ם על־הדב֖ר הז֑ה ויקר֤א אל־עבדיו֙ וי֣אמר אליה֔ם הלוא֙ תג֣ידו ל֔י מ֥י משל֖נו אל־מ֥לך ישראֽל׃ 12 וי֙אמר֙ אח֣ד מֽעבד֔יו ל֖וא אדנ֣י המ֑לך כֽי־אליש֤ע הנביא֙ אש֣ר בישרא֔ל יגיד֙ למ֣לך ישרא֔ל את־ה֨דבר֔ים אש֥ר תדב֖ר בחד֥ר משכבֽך׃ 13 וי֗אמר לכ֤ו וראו֙ איכ֣ה ה֔וא ואשל֖ח ואקח֑הו ויגד־ל֥ו לאמ֖ר הנ֥ה בדתֽן׃ 14 וישלח־ש֛מה סוס֥ים ור֖כב וח֣יל כב֑ד ויב֣או ל֔ילה ויק֖פו על־העֽיר׃ 15 ו֠ישכם משר֨ת א֥יש הֽאלהים֘ לקום֒ ויצ֕א והנה־ח֛יל סוב֥ב את־הע֖יר וס֣וס ור֑כב וי֨אמר נער֥ו אל֛יו אה֥ה אדנ֖י איכ֥ה נֽעשֽה׃ 16 וי֖אמר אל־תיר֑א כ֤י רבים֙ אש֣ר את֔נו מאש֖ר אותֽם׃ 17 ויתפל֤ל אלישע֙ ויאמ֔ר יהו֕ה פקח־נ֥א את־עינ֖יו וירא֑ה ויפק֤ח יהוה֙ את־עינ֣י הנ֔ער וי֗רא והנ֨ה הה֜ר מל֨א סוס֥ים ור֛כב א֖ש סביב֥ת אלישֽע׃ 18 וירדו֘ אליו֒ ויתפל֨ל אליש֤ע אל־יהוה֙ ויאמ֔ר הך־נ֥א את־הגוי־הז֖ה בסנור֑ים ויכ֥ם בסנור֖ים כדב֥ר אלישֽע׃ 19 וי֨אמר אלה֜ם אליש֗ע ל֣א ז֣ה הדרך֘ ול֣א ז֣ה העיר֒ לכ֣ו אחר֔י ואול֣יכה אתכ֔ם אל־הא֖יש אש֣ר תבקש֑ון וי֥לך אות֖ם שמרֽונה׃ 20 ויהי֘ כבא֣ם שמרון֒ וי֣אמר אליש֔ע יהו֕ה פק֥ח את־עינֽי־א֖לה וירא֑ו ויפק֤ח יהוה֙ את־ע֣יניה֔ם וירא֕ו והנ֖ה בת֥וך שמרֽון׃ 21 וי֤אמר מֽלך־ישראל֙ אל־אליש֔ע כראת֖ו אות֑ם האכ֥ה אכ֖ה אבֽי׃ 22 וי֙אמר֙ ל֣א תכ֔ה האש֥ר שב֛ית בחרבך֥ וֽבקשתך֖ את֣ה מכ֑ה שים֩ ל֨חם ומ֜ים לפניה֗ם ויֽאכלו֙ וישת֔ו וילכ֖ו אל־אדניהֽם׃ 23 ויכר֨ה לה֜ם כר֣ה גדול֗ה ויֽאכלו֙ וישת֔ו וֽישלח֔ם וילכ֖ו אל־אדֽניה֑ם ולֽא־י֤ספו עוד֙ גדוד֣י אר֔ם לב֖וא בא֥רץ ישראֽל׃ 24 וֽיהי֙ אחרי־כ֔ן ויקב֛ץ בן־הד֥ד מֽלך־אר֖ם את־כל־מחנ֑הו וי֕על וי֖צר על־שמרֽון׃ 25 ויה֨י רע֤ב גדול֙ בש֣מר֔ון והנ֖ה צר֣ים על֑יה ע֣ד הי֤ות ראש־חמור֙ בשמנ֣ים כ֔סף ור֛בע הק֥ב דביונ֖ים בחמשה־כֽסף׃ 26 וֽיהי֙ מ֣לך ישרא֔ל עב֖ר על־החמ֑ה ואש֗ה צעק֤ה אליו֙ לאמ֔ר הוש֖יעה אדנ֥י המֽלך׃ 27 וי֙אמר֙ אל־יושע֣ך יהו֔ה מא֖ין אֽושיע֑ך המן־הג֖רן א֥ו מן־היֽקב׃ 28 ויֽאמר־ל֥ה המ֖לך מה־ל֑ך ות֗אמר האש֨ה הז֜את אמר֣ה אל֗י תנ֤י את־בנך֙ ונאכל֣נו הי֔ום ואת־בנ֖י נאכ֥ל מחֽר׃ 29 ונבש֥ל את־בנ֖י ונֽאכל֑הו ואמ֨ר אל֜יה בי֣ום האח֗ר תנ֤י את־בנך֙ ונ֣אכל֔נו ותחב֖א את־בנֽה׃ 30 ויהי֩ כשמ֨ע המ֜לך את־דבר֤י הֽאשה֙ ויקר֣ע את־בגד֔יו וה֖וא עב֣ר על־החמ֑ה וי֣רא הע֔ם והנ֥ה הש֛ק על־בשר֖ו מבֽית׃ 31 וי֕אמר כֽה־יעשה־ל֥י אלה֖ים וכ֣ה יוס֑ף אֽם־יעמ֞ד ר֣אש אליש֧ע בן־שפ֛ט על֖יו היֽום׃ 32 ואלישע֙ יש֣ב בבית֔ו והזקנ֖ים ישב֣ים את֑ו וישל֨ח א֜יש מלפנ֗יו בט֣רם יבא֩ המלא֨ך אל֜יו וה֣וא׀ אמ֣ר אל־הזקנ֗ים הראיתם֙ כֽי־של֞ח בן־הֽמרצ֤ח הזה֙ להס֣יר את־ראש֔י רא֣ו׀ כב֣א המלא֗ך סגר֤ו הד֙לת֙ ולחצת֤ם אתו֙ בד֔לת הל֗וא ק֛ול רגל֥י אדנ֖יו אחרֽיו׃ 33 עוד֙נו֙ מדב֣ר עמ֔ם והנ֥ה המלא֖ך יר֣ד אל֑יו וי֗אמר הנֽה־ז֤את הֽרעה֙ מא֣ת יהו֔ה מֽה־אוח֥יל ליהו֖ה עֽוד׃