| Text Browser | BHS | Parallel | KJV | Accents | Forms | Q-K | Diacritics | Hermeneutics |
| Jeremiah 11 | Ch- | Bk- | Save As | Bk+ | Ch+ | ירמיהו |
1 הדבר֙ אש֣ר הי֣ה אֽל־ירמי֔הו מא֥ת יהו֖ה לאמֽר׃ 2 שמע֕ו את־דבר֖י הבר֣ית הז֑את ודברתם֙ אל־א֣יש יהוד֔ה ועל־ישב֖י ירושלֽם׃ 3 ואמרת֣ אליה֔ם כֽה־אמ֥ר יהו֖ה אלה֣י ישרא֑ל אר֣ור הא֔יש אשר֙ ל֣א ישמ֔ע את־דבר֖י הבר֥ית הזֽאת׃ 4 אש֣ר צו֣יתי את־אבֽותיכ֡ם בי֣ום הוציאֽי־אות֣ם מאֽרץ־מצרים֩ מכ֨ור הברז֜ל לאמ֗ר שמע֤ו בקולי֙ ועשית֣ם אות֔ם ככ֥ל אשר־אצו֖ה אתכ֑ם והי֤יתם לי֙ לע֔ם וא֣נכ֔י אהי֥ה לכ֖ם לאלהֽים׃ 5 למען֩ הק֨ים את־השבוע֜ה אשר־נשב֣עתי לאבֽותיכ֗ם לת֤ת להם֙ א֣רץ זב֥ת חל֛ב ודב֖ש כי֣ום הז֑ה וא֥ען ואמ֖ר אמ֥ן׀ יהוֽה׃ 6 וי֤אמר יהוה֙ אל֔י קר֨א את־כל־הדבר֤ים הא֙לה֙ בער֣י יהוד֔ה ובחצ֥ות ירושל֖ם לאמ֑ר שמע֗ו את־דברי֙ הבר֣ית הז֔את ועשית֖ם אותֽם׃ 7 כי֩ הע֨ד העד֜תי באבֽותיכ֗ם ביום֩ העלות֨י אות֜ם מא֤רץ מצר֙ים֙ ועד־הי֣ום הז֔ה השכ֥ם והע֖ד לאמ֑ר שמע֖ו בקולֽי׃ 8 ול֤א שֽמעו֙ ולֽא־הט֣ו את־אזנ֔ם וי֣לכ֔ו א֕יש בשריר֖ות לב֣ם הר֑ע ואב֨יא עליה֜ם אֽת־כל־דבר֧י הברית־הז֛את אשר־צו֥יתי לעש֖ות ול֥א עשֽו׃ 9 וי֥אמר יהו֖ה אל֑י נֽמצא־ק֙שר֙ בא֣יש יהוד֔ה ובישב֖י ירושלֽם׃ 10 ש֩בו֩ על־עונ֨ת אבות֜ם הרֽאשנ֗ים אש֤ר מֽאנו֙ לשמ֣וע את־דבר֔י וה֣מה הלכ֗ו אחר֛י אלה֥ים אחר֖ים לעבד֑ם הפ֤רו בֽית־ישראל֙ וב֣ית יהוד֔ה את־ברית֕י אש֥ר כר֖תי את־אבותֽם׃ 11 לכ֗ן כ֚ה אמ֣ר יהו֔ה הננ֨י מב֤יא אליהם֙ רע֔ה אש֥ר לֽא־יוכל֖ו לצ֣את ממ֑נה וזעק֣ו אל֔י ול֥א אשמ֖ע אליהֽם׃ 12 והֽלכ֞ו ער֣י יהוד֗ה וישבי֙ יר֣ושל֔ם וזֽעקו֙ אל־ה֣אלה֔ים אש֛ר ה֥ם מקטר֖ים לה֑ם והוש֛ע לֽא־יוש֥יעו לה֖ם בע֥ת רעתֽם׃ 13 כ֚י מספ֣ר ער֔יך הי֥ו אלה֖יך יהוד֑ה ומספ֞ר חצ֣ות ירושל֗ם שמת֤ם מזבחות֙ לב֔שת מזבח֖ות לקט֥ר לבֽעל׃ 14 ואת֗ה אל־תתפלל֙ בעד־הע֣ם הז֔ה ואל־תש֥א בעד֖ם רנ֣ה ותפל֑ה כ֣י אינ֣ני שמ֗ע בע֛ת קרא֥ם אל֖י בע֥ד רעתֽם׃ 15 מ֣ה לֽידיד֞י בבית֗י עשות֤ה הֽמזמ֙תה֙ הֽרב֔ים ובשר־ק֖דש יעבר֣ו מֽעל֑יך כ֥י רעת֖כי א֥ז תעלֽזי׃ 16 ז֤ית רֽענן֙ יפ֣ה פרי־ת֔אר קר֥א יהו֖ה שמ֑ך לק֣ול׀ המול֣ה גדל֗ה הצ֥ית אש֙ על֔יה ורע֖ו דליותֽיו׃ 17 ויהו֤ה צבאות֙ הנוט֣ע אות֔ך דב֥ר על֖יך רע֑ה ב֠גלל רע֨ת בֽית־ישרא֜ל וב֣ית יהוד֗ה אש֨ר עש֥ו לה֛ם להכעס֖ני לקט֥ר לבֽעל׃ 18 וֽיהו֥ה הֽודיע֖ני וֽאד֑עה א֖ז הראית֥ני מעלליהֽם׃ 19 ואנ֕י ככ֥בש אל֖וף יוב֣ל לטב֑וח ולֽא־יד֜עתי כֽי־על֣י׀ חשב֣ו מחשב֗ות נשח֨יתה ע֤ץ בלחמו֙ ונכרת֙נו֙ מא֣רץ חי֔ים ושמ֖ו לֽא־יזכ֥ר עֽוד׃ 20 וֽיהו֤ה צבאות֙ שפ֣ט צ֔דק בח֥ן כלי֖ות ול֑ב ארא֤ה נקמֽתך֙ מה֔ם כ֥י אל֖יך גל֥יתי את־ריבֽי׃ 21 לכ֗ן כֽה־אמ֤ר יהוה֙ על־אנש֣י ענת֔ות הֽמבקש֥ים אֽת־נפשך֖ לאמ֑ר ל֤א תנבא֙ בש֣ם יהו֔ה ול֥א תמ֖ות בידֽנו׃ 22 לכ֗ן כ֤ה אמר֙ יהו֣ה צבא֔ות הננ֥י פק֖ד עליה֑ם הבֽחורים֙ ימ֣תו בח֔רב בניהם֙ ובנ֣ותיה֔ם ימ֖תו ברעֽב׃ 23 ושאר֕ית ל֥א תֽהי֖ה לה֑ם כֽי־אב֥יא רע֛ה אל־אנש֥י ענת֖ות שנ֥ת פקדתֽם׃