| Text Browser | BHS | Parallel | KJV | Accents | Forms | Q-K | Diacritics | Hermeneutics |
| Jeremiah 42 | Ch- | Bk- | Save As | Bk+ | Ch+ | ירמיהו |
1 וֽיגשו֙ כל־שר֣י החיל֔ים ויֽוחנן֙ בן־קר֔ח וֽיזני֖ה בן־הושֽעי֑ה וכל־הע֖ם מקט֥ן ועד־גדֽול׃ 2 ויאמר֞ו אֽל־ירמי֣הו הנב֗יא תפל־נ֤א תחנת֙נו֙ לפנ֔יך והתפל֤ל בעד֙נו֙ אל־יהו֣ה אלה֔יך בע֖ד כל־השאר֣ית הז֑את כֽי־נשא֤רנו מעט֙ מֽהרב֔ה כאש֥ר עינ֖יך רא֥ות אתֽנו׃ 3 ויגד־ל֙נו֙ יהו֣ה אלה֔יך את־הד֖רך אש֣ר נֽלך־ב֑ה ואת־הדב֖ר אש֥ר נעשֽה׃ 4 וי֨אמר אליה֜ם ירמי֤הו הנביא֙ שמ֔עתי הננ֧י מתפל֛ל אל־יהו֥ה אלהיכ֖ם כדבריכ֑ם וֽהי֡ה כֽל־הדבר֩ אשר־יענ֨ה יהו֤ה אתכם֙ אג֣יד לכ֔ם לֽא־אמנ֥ע מכ֖ם דבֽר׃ 5 וה֙מה֙ אמר֣ו אֽל־ירמי֔הו יה֤י יהוה֙ ב֔נו לע֖ד אמ֣ת ונאמ֑ן אם־ל֡א כֽכל־ה֠דבר אש֨ר יֽשלחך֜ יהו֧ה אלה֛יך אל֖ינו כ֥ן נעשֽה׃ 6 אם־ט֣וב ואם־ר֔ע בק֣ול׀ יהו֣ה אלה֗ינו אש֨ר אנ֜חנו שלח֥ים אתך֛ אל֖יו נשמ֑ע למ֙ען֙ אש֣ר יֽיטב־ל֔נו כ֣י נשמ֔ע בק֖ול יהו֥ה אלהֽינו׃ 7 ויה֕י מק֖ץ עש֣רת ימ֑ים ויה֥י דבר־יהו֖ה אֽל־ירמיֽהו׃ 8 ויקר֗א אל־יֽוחנן֙ בן־קר֔ח וא֛ל כל־שר֥י החיל֖ים אש֣ר את֑ו ולכ֨ל־הע֔ם למקט֥ן ועד־גדֽול׃ 9 וי֣אמר אליה֔ם כֽה־אמ֥ר יהו֖ה אלה֣י ישרא֑ל אש֨ר שלחת֤ם אתי֙ אל֔יו להפ֥יל תחנתכ֖ם לפנֽיו׃ 10 אם־ש֤וב תֽשבו֙ בא֣רץ הז֔את ובנ֤יתי אתכם֙ ול֣א אהר֔ס ונטעת֥י אתכ֖ם ול֣א את֑וש כ֤י נח֙מתי֙ אל־ה֣רע֔ה אש֥ר עש֖יתי לכֽם׃ 11 אל־תֽירא֗ו מפני֙ מ֣לך בב֔ל אשר־את֥ם ירא֖ים מפנ֑יו אל־תֽירא֤ו ממ֙נו֙ נאם־יהו֔ה כֽי־אתכ֣ם א֔ני להוש֧יע אתכ֛ם ולהצ֥יל אתכ֖ם מידֽו׃ 12 ואת֥ן לכ֛ם רחמ֖ים ורח֣ם אתכ֑ם והש֥יב אתכ֖ם אל־אדמתכֽם׃ 13 ואם־אמר֣ים את֔ם ל֥א נש֖ב בא֣רץ הז֑את לבלת֣י שמ֔ע בק֖ול יהו֥ה אלהיכֽם׃ 14 לאמ֗ר ל֚א כ֣י א֤רץ מצר֙ים֙ נב֔וא אש֤ר לֽא־נראה֙ מלחמ֔ה וק֥ול שופ֖ר ל֣א נשמ֑ע ולל֥חם לֽא־נרע֖ב וש֥ם נשֽב׃ 15 ועת֕ה לכ֛ן שמע֥ו דבר־יהו֖ה שאר֣ית יהוד֑ה כֽה־אמר֩ יהו֨ה צבא֜ות אלה֣י ישרא֗ל אם־א֠תם ש֣ום תשמ֤ון פניכם֙ לב֣א מצר֔ים ובאת֖ם לג֥ור שֽם׃ 16 והית֣ה הח֗רב אש֤ר אתם֙ ירא֣ים ממ֔נה ש֛ם תש֥יג אתכ֖ם בא֣רץ מצר֑ים והרע֞ב אשר־את֣ם׀ דאג֣ים ממ֗נו ש֣ם ידב֧ק אחריכ֛ם מצר֖ים וש֥ם תמֽתו׃ 17 ויֽהי֣ו כל־האנש֗ים אשר־ש֨מו את־פניה֜ם לב֤וא מצר֙ים֙ לג֣ור ש֔ם ימ֕ותו בח֖רב ברע֣ב ובד֑בר ולֽא־יהי֤ה להם֙ שר֣יד ופל֔יט מפני֙ הֽרע֔ה אש֥ר אנ֖י מב֥יא עליהֽם׃ 18 כי֩ כ֨ה אמ֜ר יהו֣ה צבאות֘ אלה֣י ישראל֒ כאשר֩ נת֨ך אפ֜י וחמת֗י על־יֽשבי֙ יר֣ושל֔ם כ֣ן תת֤ך חמתי֙ עליכ֔ם בבאכ֖ם מצר֑ים והיית֞ם לאל֤ה ולשמה֙ ולקלל֣ה ולחרפ֔ה ולֽא־תרא֣ו ע֔וד את־המק֖ום הזֽה׃ 19 דב֨ר יהו֤ה עליכם֙ שאר֣ית יהוד֔ה אל־תב֖או מצר֑ים יד֙ע֙ תֽדע֔ו כי־העיד֥תי בכ֖ם היֽום׃ 20 כ֣י התעיתם֘ בנפשֽותיכם֒ כֽי־את֞ם שלחת֣ם את֗י אל־יהו֤ה אלֽהיכם֙ לאמ֔ר התפל֣ל בעד֔נו אל־יהו֖ה אלה֑ינו וככל֩ אש֨ר יאמ֜ר יהו֧ה אלה֛ינו כ֥ן הגד־ל֖נו ועשֽינו׃ 21 ואג֥ד לכ֖ם הי֑ום ול֣א שמעת֗ם בקול֙ יהו֣ה אלֽהיכ֔ם ולכ֖ל אשר־שלח֥ני אליכֽם׃ 22 ועתה֙ יד֣ע תֽדע֔ו כ֗י בח֛רב ברע֥ב ובד֖בר תמ֑ותו במקום֙ אש֣ר חפצת֔ם לב֖וא לג֥ור שֽם׃