| Text Browser | BHS | Parallel | KJV | Accents | Forms | Q-K | Diacritics | Hermeneutics |
| Ezekiel 14 | Ch- | Bk- | Save As | Bk+ | Ch+ | יחזקאל |
1 ויב֤וא אלי֙ אנש֔ים מזקנ֖י ישרא֑ל וישב֖ו לפנֽי׃ 2 ויה֥י דבר־יהו֖ה אל֥י לאמֽר׃ 3 בן־אד֗ם האנש֤ים הא֙לה֙ העל֤ו גלֽוליהם֙ על־לב֔ם ומכש֣ול עונ֔ם נתנ֖ו נ֣כח פניה֑ם האדר֥ש אדר֖ש להֽם׃ 4 לכ֣ן דבר־א֠ותם ואמרת֨ אליה֜ם כה־אמ֣ר׀ אדנ֣י יהו֗ה א֣יש א֣יש מב֣ית ישרא֡ל אשר֩ יעל֨ה את־גלול֜יו אל־לב֗ו ומכש֤ול עונו֙ ישים֙ נ֣כח פנ֔יו וב֖א אל־הנב֑יא אנ֣י יהו֗ה נענ֧יתי ל֦ו ב֖א בר֥ב גלולֽיו׃ 5 למ֛ען תפ֥ש את־בֽית־ישרא֖ל בלב֑ם אש֤ר נז֙רו֙ מֽעל֔י בגלֽוליה֖ם כלֽם׃ 6 לכ֞ן אמ֣ר׀ אל־ב֣ית ישרא֗ל כ֤ה אמר֙ אדנ֣י יהו֔ה ש֣ובו והש֔יבו מע֖ל גלֽוליכ֑ם ומע֥ל כל־תועבתיכ֖ם הש֥יבו פניכֽם׃ 7 כי֩ א֨יש א֜יש מב֣ית ישרא֗ל ומהגר֘ אשר־יג֣ור בישראל֒ וינז֣ר מֽאחר֗י וי֤על גלוליו֙ אל־לב֔ו ומכש֣ול עונ֔ו יש֖ים נ֣כח פנ֑יו וב֤א אל־הנביא֙ לדרש־ל֣ו ב֔י אנ֣י יהו֔ה נֽענה־ל֖ו בֽי׃ 8 ונתת֨י פנ֜י בא֣יש הה֗וא והשֽמת֙יהו֙ לא֣ות ולמשל֔ים והכרת֖יו מת֣וך עמ֑י וֽידעת֖ם כֽי־אנ֥י יהוֽה׃ 9 והנב֤יא כֽי־יפתה֙ ודב֣ר דב֔ר אנ֤י יהוה֙ פת֔יתי א֖ת הנב֣יא הה֑וא ונט֤יתי את־ידי֙ על֔יו וה֨שמדת֔יו מת֖וך עמ֥י ישראֽל׃ 10 ונשא֖ו עונ֑ם כֽעון֙ הדר֔ש כעו֥ן הנב֖יא יֽהיֽה׃ 11 ל֠מען לֽא־יתע֨ו ע֤וד בֽית־ישראל֙ מאֽחר֔י ולֽא־יטמא֥ו ע֖וד בכל־פשעיה֑ם וה֥יו ל֣י לע֗ם וֽאני֙ אהי֤ה להם֙ לֽאלה֔ים נא֖ם אדנ֥י יהוֽה׃ 12 ויה֥י דבר־יהו֖ה אל֥י לאמֽר׃ 13 בן־אד֗ם א֚רץ כ֤י תחטא־לי֙ למעל־מ֔על ונט֤יתי ידי֙ על֔יה ושב֥רתי ל֖ה מטה־ל֑חם והשלחתי־ב֣ה רע֔ב והכרת֥י ממ֖נה אד֥ם ובהמֽה׃ 14 ו֠היו של֨שת האנש֤ים הא֙לה֙ בתוכ֔ה נ֖ח דניא֣ל ואי֑וב ה֤מה בצדקתם֙ ינצל֣ו נפש֔ם נא֖ם אדנ֥י יהוֽה׃ 15 לֽו־חי֥ה רע֛ה אעב֥יר בא֖רץ ושכל֑תה והית֤ה שממה֙ מבל֣י עוב֔ר מפנ֖י החיֽה׃ 16 של֨שת האנש֣ים האלה֘ בתוכה֒ חי־א֗ני נאם֙ אדנ֣י יהו֔ה אם־בנ֥ים ואם־בנ֖ות יצ֑ילו ה֤מה לבדם֙ ינצ֔לו והא֖רץ תהי֥ה שממֽה׃ 17 א֛ו ח֥רב אב֖יא על־הא֣רץ הה֑יא ואמרת֗י ח֚רב תעב֣ר בא֔רץ והכרת֥י ממ֖נה אד֥ם ובהמֽה׃ 18 ושל֨שת האנש֣ים האלה֘ בתוכה֒ חי־א֗ני נאם֙ אדנ֣י יהו֔ה ל֥א יצ֖ילו בנ֣ים ובנ֑ות כ֛י ה֥ם לבד֖ם ינצֽלו׃ 19 א֛ו ד֥בר אשל֖ח אל־הא֣רץ הה֑יא ושפכת֨י חמת֤י על֙יה֙ בד֔ם להכר֥ית ממ֖נה אד֥ם ובהמֽה׃ 20 ונ֨ח דניא֣ל ואיוב֘ בתוכה֒ חי־א֗ני נאם֙ אדנ֣י יהו֔ה אם־ב֥ן אם־ב֖ת יצ֑ילו ה֥מה בצדקת֖ם יצ֥ילו נפשֽם׃ 21 כי֩ כ֨ה אמ֜ר אדנ֣י יהו֗ה א֣ף כֽי־ארב֣עת שפט֣י׀ הרע֡ים ח֠רב ורע֞ב וחי֤ה רעה֙ וד֔בר של֖חתי אל־ירושל֑ם להכר֥ית ממ֖נה אד֥ם ובהמֽה׃ 22 והנ֨ה נֽותרה־ב֜ה פלט֗ה הֽמוצאים֘ בנ֣ים ובנות֒ הנם֙ יוצא֣ים אליכ֔ם וראית֥ם את־דרכ֖ם ואת־עלֽילות֑ם ונחמת֗ם על־הֽרעה֙ אש֤ר הב֙אתי֙ על־יר֣ושל֔ם א֛ת כל־אש֥ר הב֖אתי עלֽיה׃ 23 ונחמ֣ו אתכ֔ם כֽי־תרא֥ו את־דרכ֖ם ואת־עלֽילות֑ם וֽידעת֗ם כי֩ ל֨א חנ֤ם עש֙יתי֙ א֣ת כל־אשר־עש֣יתי ב֔ה נא֖ם אדנ֥י יהוֽה׃