| Text Browser | BHS | Parallel | KJV | Accents | Forms | Q-K | Diacritics | Hermeneutics |
| Ezekiel 21 | Ch- | Bk- | Save As | Bk+ | Ch+ | יחזקאל |
1 ויה֥י דבר־יהו֖ה אל֥י לאמֽר׃ 2 בן־אד֗ם ש֤ים פנ֙יך֙ ד֣רך תימ֔נה והט֖ף אל־דר֑ום והנב֛א אל־י֥ער השד֖ה נֽגב׃ 3 ואֽמרת֙ לי֣ער הנ֔גב שמ֖ע דבר־יהו֑ה כֽה־אמ֣ר אדנ֣י יהו֡ה הננ֣י מֽצית־בך֣׀ א֡ש ואכל֣ה בך֣ כל־עֽץ־לח֩ וכל־ע֨ץ יב֤ש לֽא־תכבה֙ לה֣בת שלה֔בת ונצרבו־ב֥ה כל־פנ֖ים מנ֥גב צפֽונה׃ 4 וראו֙ כל־בש֔ר כ֛י אנ֥י יהו֖ה בֽערת֑יה ל֖א תכבֽה׃ 5 ואמ֕ר אה֖ה אדנ֣י יהו֑ה ה֚מה אמר֣ים ל֔י הל֛א ממש֥ל משל֖ים הֽוא׃ 6 ויה֥י דבר־יהו֖ה אל֥י לאמֽר׃ 7 בן־אד֗ם ש֤ים פנ֙יך֙ אל־יר֣ושל֔ם והט֖ף אל־מקדש֑ים והנב֖א אל־אדמ֥ת ישראֽל׃ 8 ואמרת֞ לאדמ֣ת ישרא֗ל כ֚ה אמ֣ר יהו֔ה הננ֣י אל֔יך והוצאת֥י חרב֖י מתער֑ה והכרת֥י ממ֖ך צד֥יק ורשֽע׃ 9 י֛ען אשר־הכר֥תי ממ֖ך צד֣יק ורש֑ע ל֠כן תצ֨א חרב֧י מתער֛ה אל־כל־בש֖ר מנ֥גב צפֽון׃ 10 ויֽדעו֙ כל־בש֔ר כ֚י אנ֣י יהו֔ה הוצ֥אתי חרב֖י מתער֑ה ל֥א תש֖וב עֽוד׃ 11 ואת֥ה בן־אד֖ם הֽאנ֑ח בשבר֤ון מתנ֙ים֙ ובמריר֔ות תֽאנ֖ח לעיניהֽם׃ 12 והיה֙ כֽי־יאמר֣ו אל֔יך על־מ֖ה את֣ה נאנ֑ח ואמרת֡ אל־שמוע֣ה כֽי־בא֡ה ונמ֣ס כל־לב֩ ורפ֨ו כל־יד֜ים וכהת֣ה כל־ר֗וח וכל־ברכ֙ים֙ תל֣כנה מ֔ים הנ֤ה באה֙ ונֽהי֔תה נא֖ם אדנ֥י יהוֽה׃ 13 ויה֥י דבר־יהו֖ה אל֥י לאמֽר׃ 14 בן־אד֕ם הנבא֙ וא֣מרת֔ כ֖ה אמ֣ר אדנ֑י אמ֕ר ח֥רב ח֛רב הוח֖דה וגם־מרוטֽה׃ 15 למ֨ען טב֤ח ט֙בח֙ הוח֔דה למען־היה־ל֥ה ב֖רק מר֑טה א֣ו נש֔יש ש֥בט בנ֖י מא֥סת כל־עֽץ׃ 16 וית֥ן את֛ה למרט֖ה לתפ֣ש בכ֑ף הֽיא־הוח֤דה ח֙רב֙ וה֣יא מר֔טה לת֥ת אות֖ה ביד־הורֽג׃ 17 זע֤ק והילל֙ בן־אד֔ם כי־היא֙ הית֣ה בעמ֔י ה֖יא בכל־נשיא֣י ישרא֑ל מגור֤י אל־ח֙רב֙ הי֣ו את־עמ֔י לכ֖ן ספ֥ק אל־ירֽך׃ 18 כ֣י ב֔חן ומ֕ה אם־גם־ש֥בט מא֖סת ל֣א יֽהי֑ה נא֖ם אדנ֥י יהוֽה׃ 19 ואת֣ה בן־אד֔ם הנב֕א וה֖ך כ֣ף אל־כ֑ף ותכפ֞ל ח֤רב שליש֙תה֙ ח֣רב חלל֔ים ה֗יא ח֚רב חל֣ל הגד֔ול החד֖רת להֽם׃ 20 למ֣ען׀ למ֣וג ל֗ב והרבה֙ המכשל֔ים ע֚ל כל־ש֣עריה֔ם נת֖תי אבחת־ח֑רב א֛ח עשוי֥ה לבר֖ק מעט֥ה לטֽבח׃ 21 התאחד֥י הימ֖ני הש֣ימי השמ֑ילי א֖נה פנ֥יך מעדֽות׃ 22 וגם־אנ֗י אכ֤ה כפי֙ אל־כפ֔י והנחת֖י חמת֑י אנ֥י יהו֖ה דבֽרתי׃ 23 ויה֥י דבר־יהו֖ה אל֥י לאמֽר׃ 24 ואת֨ה בן־אד֜ם שים־לך֣׀ שנ֣ים דרכ֗ים לבוא֙ ח֣רב מֽלך־בב֔ל מא֥רץ אח֖ד יצא֣ו שניה֑ם וי֣ד בר֔א בר֥אש דֽרך־ע֖יר ברֽא׃ 25 ד֣רך תש֔ים לב֣וא ח֔רב א֖ת רב֣ת בנֽי־עמ֑ון ואת־יהוד֥ה בירושל֖ם בצורֽה׃ 26 כֽי־עמ֨ד מלך־בב֜ל אל־א֣ם הד֗רך בר֛אש שנ֥י הדרכ֖ים לקסם־ק֑סם קלק֤ל בֽחצים֙ שא֣ל בתרפ֔ים רא֖ה בכבֽד׃ 27 בֽימינ֞ו הי֣ה׀ הק֣סם ירושל֗ם לש֤ום כרים֙ לפת֤ח פה֙ בר֔צח להר֥ים ק֖ול בתרוע֑ה לש֤ום כרים֙ על־שער֔ים לשפ֥ך סלל֖ה לבנ֥ות דיֽק׃ 28 והי֨ה לה֤ם כקסם־שוא֙ בע֣יניה֔ם שבע֥י שבע֖ות לה֑ם והֽוא־מזכ֥יר עו֖ן להתפֽש׃ 29 לכ֗ן כֽה־אמר֘ אדנ֣י יהוה֒ י֗ען הזכרכם֙ עו֣נכ֔ם בהגל֣ות פשעיכ֗ם להֽראות֙ חט֣אותיכ֔ם בכ֖ל עלילֽותיכ֑ם י֚ען הז֣כרכ֔ם בכ֖ף תתפֽשו׃ 30 ואתה֙ חל֣ל רש֔ע נש֖יא ישרא֑ל אשר־ב֣א יומ֔ו בע֖ת עו֥ן קֽץ׃ 31 כ֤ה אמר֙ אדנ֣י יהו֔ה הסיר֙ המצנ֔פת והר֖ים הֽעטר֑ה ז֣את לא־ז֔את השפ֣לה הגב֔ה והגב֖ה השפֽיל׃ 32 עו֥ה עו֖ה עו֣ה אשימ֑נה גם־זאת֙ ל֣א הי֔ה עד־ב֛א אשר־ל֥ו המשפ֖ט ונתתֽיו׃ 33 ואת֣ה בן־אד֗ם הנב֤א ואֽמרת֙ כ֤ה אמר֙ אדנ֣י יהו֔ה אל־בנ֥י עמ֖ון ואל־חרפת֑ם ואמרת֗ ח֣רב ח֤רב פתוחה֙ לט֣בח מרוט֔ה להכ֖יל למ֥ען ברֽק׃ 34 בחז֥ות לך֙ ש֔וא בקסם־ל֖ך כז֑ב לת֣ת אות֗ך אֽל־צוארי֙ חֽלל֣י רשע֔ים אשר־ב֣א יומ֔ם בע֖ת עו֥ן קֽץ׃ 35 הש֖ב אל־תער֑ה במק֧ום אשר־נבר֛את בא֥רץ מכרות֖יך אשפ֥ט אתֽך׃ 36 ושפכת֤י על֙יך֙ זעמ֔י בא֥ש עברת֖י אפ֣יח על֑יך ונתת֗יך ביד֙ אנש֣ים בֽער֔ים חרש֖י משחֽית׃ 37 לא֤ש תֽהיה֙ לאכל֔ה דמ֥ך יהי֖ה בת֣וך הא֑רץ ל֣א תזכ֔רי כ֛י אנ֥י יהו֖ה דבֽרתי׃