| Text Browser | BHS | Parallel | KJV | Accents | Forms | Q-K | Diacritics | Hermeneutics |
| Ezekiel 33 | Ch- | Bk- | Save As | Bk+ | Ch+ | יחזקאל |
1 ויה֥י דבר־יהו֖ה אל֥י לאמֽר׃ 2 בן־אד֗ם דב֤ר אל־בנֽי־עמך֙ ואמרת֣ אליה֔ם א֕רץ כֽי־אב֥יא על֖יה ח֑רב ולקח֨ו עם־הא֜רץ א֤יש אחד֙ מקציה֔ם ונתנ֥ו את֛ו לה֖ם לצפֽה׃ 3 ורא֥ה את־הח֖רב בא֣ה על־הא֑רץ ותק֥ע בשופ֖ר והזה֥יר את־העֽם׃ 4 ושמ֨ע השמ֜ע את־ק֤ול השופר֙ ול֣א נזה֔ר ות֥בוא ח֖רב ותקח֑הו דמ֥ו בראש֖ו יֽהיֽה׃ 5 את֩ ק֨ול השופ֤ר שמע֙ ול֣א נזה֔ר דמ֖ו ב֣ו יֽהי֑ה וה֥וא נזה֖ר נפש֥ו מלֽט׃ 6 ו֠הצפה כֽי־ירא֨ה את־הח֜רב בא֗ה ולֽא־תק֤ע בשופר֙ והע֣ם לֽא־נזה֔ר ותב֣וא ח֔רב ותק֥ח מה֖ם נ֑פש ה֚וא בעונ֣ו נלק֔ח ודמ֖ו מיֽד־הצפ֥ה אדרֽש׃ 7 ואת֣ה בן־אד֔ם צפ֥ה נתת֖יך לב֣ית ישרא֑ל ושמעת֤ מפי֙ דב֔ר והזהרת֥ את֖ם ממֽני׃ 8 באמר֣י לרש֗ע רשע֙ מ֣ות תמ֔ות ול֣א דב֔רת להזה֥יר רש֖ע מדרכ֑ו ה֤וא רשע֙ בעונ֣ו ימ֔ות ודמ֖ו מידך֥ אבקֽש׃ 9 ו֠אתה כֽי־הזה֨רת רש֤ע מדרכו֙ לש֣וב ממ֔נה ולא־ש֖ב מדרכ֑ו ה֚וא בעונ֣ו ימ֔ות ואת֖ה נפשך֥ הצֽלת׃ 10 ואת֣ה בן־אד֗ם אמר֙ אל־ב֣ית ישרא֔ל כ֤ן אמרתם֙ לאמ֔ר כֽי־פשע֥ינו וחטאת֖ינו על֑ינו וב֛ם אנ֥חנו נמק֖ים וא֥יך נֽחיֽה׃ 11 אמ֨ר אליה֜ם חי־א֣ני׀ נא֣ם׀ אדנ֣י יהו֗ה אם־אחפץ֙ במ֣ות הרש֔ע כ֣י אם־בש֥וב רש֛ע מדרכ֖ו וחי֑ה ש֣ובו ש֜ובו מדרכיכ֧ם הרע֛ים ול֥מה תמ֖ותו ב֥ית ישראֽל׃ 12 ואת֣ה בן־אד֗ם אמ֤ר אל־בנֽי־עמך֙ צדק֣ת הצד֗יק ל֤א תציל֙נו֙ בי֣ום פשע֔ו ורשע֤ת הֽרשע֙ לֽא־יכ֣של ב֔ה בי֖ום שוב֣ו מֽרשע֑ו וצד֗יק ל֥א יוכ֛ל לֽחי֥ות ב֖ה בי֥ום חטאתֽו׃ 13 באמר֤י באמר֤י לצדיק֙ לצדיק֙ חי֣ה חי֣ה יֽחי֔ה יֽחי֔ה והֽוא־והֽוא־בט֥ח בט֥ח על־על־צדקת֖ו צדקת֖ו וע֣שה וע֣שה ע֑ול ע֑ול צדקתיו֙ כל־ל֣א צדקתיו֙ תזכ֔רנה ל֣א ובעול֥ו תזכ֔רנה ובעול֥ו אשר־עש֖ה אשר־ב֥ו עש֖ה ימֽות׃ ב֥ו ימֽות׃ 14 ובאמר֥י לֽרש֖ע מ֣ות תמ֑ות ושב֙ מֽחטאת֔ו ועש֥ה משפ֖ט וצדקֽה׃ 15 חב֨ל יש֤יב רשע֙ גזל֣ה ישל֔ם בחק֤ות הֽחיים֙ הל֔ך לבלת֖י עש֣ות ע֑ול חי֥ו יֽחי֖ה ל֥א ימֽות׃ 16 כל־חטאתיו֙ אש֣ר חטאתיו֙ אש֣ר חט֔א חט֔א ל֥א ל֥א תזכ֖רנה תזכ֖רנה ל֑ו ל֑ו משפ֧ט משפ֧ט וצדק֛ה וצדק֛ה עש֖ה חי֥ו עש֖ה חי֥ו יֽחיֽה׃ יֽחיֽה׃ 17 ואמרו֙ בנ֣י עמך֔ ל֥א יתכ֖ן ד֣רך אדנ֑י וה֖מה דרכ֥ם לֽא־יתכֽן׃ 18 בשוב־צד֥יק מצדקת֖ו וע֣שה ע֑ול ומ֖ת בהֽם׃ 19 ובש֤וב רשע֙ מֽרשעת֔ו ועש֥ה משפ֖ט וצדק֑ה עליה֖ם ה֥וא יֽחיֽה׃ 20 ואמרת֕ם ל֥א יתכ֖ן ד֣רך אדנ֑י א֧יש כדרכ֛יו אשפ֥וט אתכ֖ם ב֥ית ישראֽל׃ 21 ויה֞י בשת֧י עשר֣ה שנ֗ה בעשר֛י בחמש֥ה לח֖דש לגלות֑נו בא־אל֨י הפל֧יט מירושל֛ם לאמ֖ר הכת֥ה העֽיר׃ 22 ויד־יהוה֩ הית֨ה אל֜י בע֗רב לפני֙ ב֣וא הפל֔יט ויפת֣ח את־פ֔י עד־ב֥וא אל֖י בב֑קר ויפ֣תח פ֔י ול֥א נאל֖מתי עֽוד׃ 23 ויה֥י דבר־יהו֖ה אל֥י לאמֽר׃ 24 בן־אד֗ם י֠שבי החרב֨ות הא֜לה על־אדמ֤ת ישראל֙ אמר֣ים לאמ֔ר אחד֙ הי֣ה אברה֔ם וייר֖ש את־הא֑רץ ואנ֣חנו רב֔ים ל֛נו נתנ֥ה הא֖רץ למורשֽה׃ 25 לכן֩ אמ֨ר אליה֜ם כֽה־אמ֣ר׀ אדנ֣י יהו֗ה על־הד֧ם׀ תאכ֛לו ועינכ֛ם תשא֥ו אל־גלוליכ֖ם וד֣ם תשפ֑כו והא֖רץ תירֽשו׃ 26 עמדת֤ם עֽל־חרבכם֙ עשית֣ן תועב֔ה וא֛יש את־א֥שת רע֖הו טמאת֑ם והא֖רץ תירֽשו׃ 27 כֽה־תאמ֨ר אלה֜ם כה־אמ֨ר אדנ֣י יהוה֘ חי־אני֒ אם־ל֞א אש֤ר בֽחרבות֙ בח֣רב יפ֔לו וֽאשר֙ על־פנ֣י השד֔ה לחי֥ה נתת֖יו לאכל֑ו ואש֛ר במצד֥ות ובמער֖ות בד֥בר ימֽותו׃ 28 ונתת֤י את־הא֙רץ֙ שממ֣ה ומשמ֔ה ונשב֖ת גא֣ון עז֑ה ושֽממ֛ו הר֥י ישרא֖ל מא֥ין עובֽר׃ 29 וידע֖ו כֽי־אנ֣י יהו֑ה בתת֤י את־הא֙רץ֙ שממ֣ה ומשמ֔ה ע֥ל כל־תועבת֖ם אש֥ר עשֽו׃ 30 ואת֣ה בן־אד֔ם בנ֣י עמך֗ הנדבר֤ים בך֙ א֣צל הקיר֔ות ובפתח֖י הבת֑ים ודבר־ח֣ד את־אח֗ד א֤יש את־אחיו֙ לאמ֔ר בֽאו־נ֣א ושמע֔ו מ֣ה הדב֔ר היוצ֖א מא֥ת יהוֽה׃ 31 ויב֣ואו א֠ליך כמבוא־ע֞ם וישב֤ו לפנ֙יך֙ עמ֔י ושֽמעו֙ את־דבר֔יך ואות֖ם ל֣א יֽעש֑ו כֽי־עגב֤ים בפיהם֙ ה֣מה עש֔ים אחר֥י בצע֖ם לב֥ם הלֽך׃ 32 והנך֤ להם֙ כש֣יר עגב֔ים יפ֥ה ק֖ול ומט֣ב נג֑ן ושֽמעו֙ את־דבר֔יך ועש֥ים אינ֖ם אותֽם׃ 33 ובבא֑ה הנ֣ה בא֔ה וי֣דע֔ו כ֥י נב֖יא הי֥ה בתוכֽם׃