| Text Browser | BHS | Parallel | KJV | Accents | Forms | Q-K | Diacritics | Hermeneutics |
| Exodus 3 | Ch- | Bk- | Save As | Bk+ | Ch+ | שמות |
1 ומש֗ה הי֥ה רע֛ה את־צ֛אן יתר֥ו חתנ֖ו כה֣ן מדי֑ן וינה֤ג את־הצאן֙ אח֣ר המדב֔ר ויב֛א אל־ה֥ר האלה֖ים חרֽבה׃ 2 ו֠ירא מלא֨ך יהו֥ה אל֛יו בלבת־א֖ש מת֣וך הסנ֑ה וי֗רא והנ֤ה הסנה֙ בע֣ר בא֔ש והסנ֖ה אינ֥נו אכֽל׃ 3 וי֣אמר מש֔ה אסֽרה־נ֣א וארא֔ה את־המרא֥ה הגד֖ל הז֑ה מד֖וע לא־יבע֥ר הסנֽה׃ 4 וי֥רא יהו֖ה כ֣י ס֣ר לרא֑ות ויקרא֩ אל֨יו אלה֜ים מת֣וך הסנ֗ה וי֛אמר מש֥ה מש֖ה וי֥אמר הנֽני׃ 5 וי֖אמר אל־תקר֣ב הל֑ם של־נעל֙יך֙ מע֣ל רגל֔יך כ֣י המק֗ום אש֤ר אתה֙ עומ֣ד על֔יו אדמת־ק֖דש הֽוא׃ 6 וי֗אמר אנכי֙ אלה֣י אב֔יך אלה֧י אברה֛ם אלה֥י יצח֖ק ואלה֣י יעק֑ב ויסת֤ר משה֙ פנ֔יו כ֣י יר֔א מהב֖יט אל־האלהֽים׃ 7 וי֣אמר יהו֔ה רא֥ה רא֛יתי את־ענ֥י עמ֖י אש֣ר במצר֑ים ואת־צעקת֤ם שמ֙עתי֙ מפנ֣י נֽגש֔יו כ֥י יד֖עתי את־מכאבֽיו׃ 8 ואר֞ד להציל֣ו׀ מי֣ד מצר֗ים וֽלהעלתו֘ מן־הא֣רץ ההוא֒ אל־א֤רץ טובה֙ ורחב֔ה אל־א֛רץ זב֥ת חל֖ב ודב֑ש אל־מק֤ום הֽכנעני֙ וה֣חת֔י והֽאמרי֙ והפרז֔י והחו֖י והיבוסֽי׃ 9 ועת֕ה הנ֛ה צעק֥ת בני־ישרא֖ל ב֣אה אל֑י וגם־רא֙יתי֙ את־הל֔חץ אש֥ר מצר֖ים לחצ֥ים אתֽם׃ 10 ועת֣ה לכ֔ה ואֽשלחך֖ אל־פרע֑ה והוצ֛א את־עמ֥י בנֽי־ישרא֖ל ממצרֽים׃ 11 וי֤אמר משה֙ אל־ה֣אלה֔ים מ֣י אנ֔כי כ֥י אל֖ך אל־פרע֑ה וכ֥י אוצ֛יא את־בנ֥י ישרא֖ל ממצרֽים׃ 12 וי֙אמר֙ כֽי־אֽהי֣ה עמ֔ך וזה־לך֣ הא֔ות כ֥י אנכ֖י שלחת֑יך בהוצֽיאך֤ את־העם֙ ממצר֔ים תֽעבדון֙ את־ה֣אלה֔ים ע֖ל הה֥ר הזֽה׃ 13 וי֨אמר מש֜ה אל־הֽאלה֗ים הנ֨ה אנכ֣י בא֘ אל־בנ֣י ישראל֒ ואמרת֣י לה֔ם אלה֥י אבותיכ֖ם שלח֣ני אליכ֑ם ואֽמרו־ל֣י מה־שמ֔ו מ֥ה אמ֖ר אלהֽם׃ 14 וי֤אמר אלהים֙ אל־מש֔ה אֽהי֖ה אש֣ר אֽהי֑ה וי֗אמר כ֤ה תאמר֙ לבנ֣י ישרא֔ל אֽהי֖ה שלח֥ני אליכֽם׃ 15 ויאמר֩ ע֨וד אלה֜ים אל־מש֗ה כֽה־תאמר֘ אל־בנ֣י ישראל֒ יהו֞ה אלה֣י אבתיכ֗ם אלה֨י אברה֜ם אלה֥י יצח֛ק ואלה֥י יעק֖ב שלח֣ני אליכ֑ם זה־שמ֣י לעל֔ם וז֥ה זכר֖י לד֥ר דֽר׃ 16 ל֣ך ואֽספת֞ את־זקנ֣י ישרא֗ל ואמרת֤ אלהם֙ יהו֞ה אלה֤י אבֽתיכם֙ נרא֣ה אל֔י אלה֧י אברה֛ם יצח֥ק ויעק֖ב לאמ֑ר פק֤ד פק֙דתי֙ אתכ֔ם ואת־העש֥וי לכ֖ם במצרֽים׃ 17 ואמ֗ר אעל֣ה אתכם֘ מענ֣י מצרים֒ אל־א֤רץ הֽכנעני֙ וה֣חת֔י והֽאמרי֙ והפרז֔י והחו֖י והיבוס֑י אל־א֛רץ זב֥ת חל֖ב ודבֽש׃ 18 ושמע֖ו לקל֑ך ובאת֡ אתה֩ וזקנ֨י ישרא֜ל אל־מ֣לך מצר֗ים ואמרת֤ם אליו֙ יהו֞ה אלה֤י הֽעבריים֙ נקר֣ה על֔ינו ועת֗ה נֽלכה־נ֞א ד֣רך של֤שת ימים֙ במדב֔ר ונזבח֖ה לֽיהו֥ה אלהֽינו׃ 19 ואנ֣י יד֔עתי כ֠י לֽא־ית֥ן אתכ֛ם מ֥לך מצר֖ים להל֑ך ול֖א בי֥ד חזקֽה׃ 20 ושלחת֤י את־ידי֙ והכית֣י את־מצר֔ים בכל֙ נפלאת֔י אש֥ר אֽעש֖ה בקרב֑ו ואחרי־כ֖ן ישל֥ח אתכֽם׃ 21 ונתת֛י את־ח֥ן הֽעם־הז֖ה בעינ֣י מצר֑ים והיה֙ כ֣י תֽלכ֔ון ל֥א תלכ֖ו ריקֽם׃ 22 ושאל֨ה אש֤ה משכנתה֙ ומגר֣ת בית֔ה כלי־כ֛סף וכל֥י זה֖ב ושמל֑ת ושמת֗ם על־בניכם֙ ועל־בנ֣תיכ֔ם ונצלת֖ם את־מצרֽים׃