| Text Browser | BHS | Parallel | KJV | Accents | Forms | Q-K | Diacritics | Hermeneutics |
| Daniel 10 | Ch- | Bk- | Save As | Bk+ | Ch+ | דניאל |
1 בשנ֣ת של֗וש לכ֙ורש֙ מ֣לך פר֔ס דבר֙ נגל֣ה לדֽני֔אל אשר־נקר֥א שמ֖ו בלטשאצ֑ר ואמ֤ת הדבר֙ וצב֣א גד֔ול ובין֙ את־הדב֔ר וב֥ינה ל֖ו במראֽה׃ 2 בימ֖ים הה֑ם אנ֤י דֽניאל֙ הי֣יתי מתאב֔ל שלש֥ה שבע֖ים ימֽים׃ 3 ל֣חם חמד֞ות ל֣א אכ֗לתי ובש֥ר וי֛ין לא־ב֥א אל־פ֖י וס֣וך לא־ס֑כתי עד־מל֕את של֥שת שבע֖ים ימֽים׃ 4 ובי֛ום עשר֥ים וארבע֖ה לח֣דש הראש֑ון ואנ֗י הי֛יתי ע֣ל י֧ד הנה֛ר הגד֖ול ה֥וא חדֽקל׃ 5 ואש֤א את־עיני֙ וא֔רא והנ֥ה איש־אח֖ד לב֣וש בד֑ים ומתנ֥יו חגר֖ים בכ֥תם אופֽז׃ 6 וגוית֣ו כתרש֗יש ופנ֞יו כמרא֤ה ברק֙ ועיניו֙ כלפ֣ידי א֔ש וזרֽעתיו֙ ומרגלת֔יו כע֖ין נח֣שת קל֑ל וק֥ול דבר֖יו כק֥ול המֽון׃ 7 וראיתי֩ אנ֨י דני֤אל לבדי֙ את־המרא֔ה והאנשים֙ אש֣ר הי֣ו עמ֔י ל֥א רא֖ו את־המרא֑ה אב֗ל חרד֤ה גדלה֙ נפל֣ה עליה֔ם וֽיברח֖ו בהחבֽא׃ 8 ואני֙ נשא֣רתי לבד֔י וֽארא֗ה את־המרא֤ה הגדלה֙ הז֔את ול֥א נשאר־ב֖י כ֑ח והוד֗י נהפ֤ך עלי֙ למשח֔ית ול֥א עצ֖רתי כֽח׃ 9 ואשמ֖ע את־ק֣ול דבר֑יו וכשמעי֙ את־ק֣ול דבר֔יו ואנ֗י הי֛יתי נרד֥ם על־פנ֖י ופנ֥י אֽרצה׃ 10 והנה־י֖ד נ֣געה ב֑י ותניע֥ני על־ברכ֖י וכפ֥ות ידֽי׃ 11 וי֣אמר אל֡י דני֣אל איש־ח֠מדות הב֨ן בדבר֜ים אשר֩ אנכ֨י דב֤ר אל֙יך֙ ועמ֣ד על־עמד֔ך כ֥י עת֖ה של֣חתי אל֑יך ובדבר֥ו עמ֛י את־הדב֥ר הז֖ה עמ֥דתי מרעֽיד׃ 12 וי֣אמר אלי֘ אל־תיר֣א דניאל֒ כ֣י׀ מן־הי֣ום הראש֗ון אש֨ר נת֧ת אֽת־לבך֛ להב֧ין ולהתענ֛ות לפנ֥י אלה֖יך נשמע֣ו דבר֑יך ואני־ב֖אתי בדברֽיך׃ 13 וש֣ר׀ מלכ֣ות פר֗ס עמ֤ד לנגדי֙ עשר֣ים ואח֣ד י֔ום והנ֣ה מֽיכא֗ל אח֛ד השר֥ים הראשנ֖ים ב֣א לעזר֑ני ואני֙ נות֣רתי ש֔ם א֖צל מלכ֥י פרֽס׃ 14 וב֙אתי֙ להב֣ינך֔ א֛ת אשר־יקר֥ה לעמך֖ באחר֣ית הימ֑ים כי־ע֥וד חז֖ון לימֽים׃ 15 ובדבר֣ו עמ֔י כדבר֖ים הא֑לה נת֧תי פנ֛י א֖רצה ונאלֽמתי׃ 16 והנ֗ה כדמות֙ בנ֣י אד֔ם נג֖ע על־שפת֑י ואפתח־פ֗י ואדברה֙ ואֽמרה֙ אל־העמ֣ד לנגד֔י אדנ֗י במראה֙ נהפכ֤ו צירי֙ על֔י ול֥א עצ֖רתי כֽח׃ 17 וה֣יך יוכ֗ל ע֤בד אדני֙ ז֔ה לדב֖ר עם־אד֣ני ז֑ה ואנ֤י מע֙תה֙ לֽא־יעמד־ב֣י כ֔ח ונשמ֖ה ל֥א נשארה־בֽי׃ 18 וי֧סף ויגע־ב֛י כמרא֥ה אד֖ם וֽיחזקֽני׃ 19 וי֜אמר אל־תיר֧א איש־חמד֛ות של֥ום ל֖ך חז֣ק וחז֑ק וֽכדבר֤ו עמי֙ התחז֔קתי וא֥מר֛ה ידב֥ר אדנ֖י כ֥י חזקתֽני׃ 20 וי֗אמר היד֙עת֙ למה־ב֣אתי אל֔יך ועת֣ה אש֔וב להלח֖ם עם־ש֣ר פר֑ס ואנ֣י יוצ֔א והנ֥ה שר־יו֖ן בֽא׃ 21 אבל֙ אג֣יד לך֔ את־הרש֥ום בכת֖ב אמ֑ת וא֨ין אח֜ד מתחז֤ק עמי֙ על־א֔לה כ֥י אם־מיכא֖ל שרכֽם׃