| Text Browser | BHS | Parallel | KJV | Accents | Forms | Q-K | Diacritics | Hermeneutics |
| Nehemiah 2 | Ch- | Bk- | Save As | Bk+ | Ch+ | נחמיה |
1 ויה֣י׀ בח֣דש ניס֗ן שנ֥ת עשר֛ים לארתחש֥סתא המ֖לך י֣ין לפנ֑יו ואש֤א את־הי֙ין֙ ואתנ֣ה למ֔לך ולא־הי֥יתי ר֖ע לפנֽיו׃ 2 ויאמר֩ ל֨י המ֜לך מד֣וע׀ פנ֣יך רע֗ים ואתה֙ אֽינך֣ חול֔ה א֣ין ז֔ה כי־א֖ם ר֣עֽ ל֑ב ואיר֖א הרב֥ה מאֽד׃ 3 ואמ֣ר למ֔לך המ֖לך לעול֣ם יחי֑ה מד֜וע לא־ירע֣ו פנ֗י אש֨ר הע֜יר בית־קבר֤ות אבתי֙ חרב֔ה ושער֖יה אכל֥ו באֽש׃ 4 וי֤אמר לי֙ המ֔לך על־מה־ז֖ה את֣ה מבק֑ש וֽאתפל֔ל אל־אלה֖י השמֽים׃ 5 ואמ֣ר למ֔לך אם־על־המ֣לך ט֔וב ואם־ייט֥ב עבדך֖ לפנ֑יך אש֧ר תשלח֣ני אל־יהוד֗ה אל־ע֛יר קבר֥ות אבת֖י ואבנֽנה׃ 6 ויאמר֩ ל֨י המ֜לך והשג֣ל׀ יוש֣בת אצל֗ו עד־מת֛י יהי֥ה מֽהלכך֖ ומת֣י תש֑וב וייט֤ב לפנֽי־המ֙לך֙ וישלח֔ני וֽאתנ֥ה ל֖ו זמֽן׃ 7 ואומר֘ למלך֒ אם־על־המ֣לך ט֔וב אגרות֙ יתנו־ל֔י עֽל־פחו֖ות ע֣בר הנה֑ר אשר֙ יעביר֔וני ע֥ד אשר־אב֖וא אל־יהודֽה׃ 8 ואג֡רת אל־אסף֩ שמ֨ר הפרד֜ס אש֣ר למ֗לך אש֣ר יתן־ל֣י עצ֡ים ל֠קרות את־שער֨י הביר֤ה אשר־לב֙ית֙ ולחומ֣ת הע֔יר ולב֖ית אשר־אב֣וא אל֑יו ויתן־ל֣י המ֔לך כיד־אלה֖י הטוב֥ה עלֽי׃ 9 וֽאב֗וא אֽל־פֽחוות֙ ע֣בר הנה֔ר ואתנ֣ה לה֔ם א֖ת אגר֣ות המ֑לך וישל֤ח עמי֙ המ֔לך ש֥רי ח֖יל ופרשֽים׃ 10 וישמ֞ע וישמ֞ע סנבל֣ט סנבל֣ט החרנ֗י החרנ֗י וטֽוביה֙ וטֽוביה֙ הע֣בד הע֣בד הֽעמנ֔י הֽעמנ֔י וי֥רע וי֥רע לה֖ם לה֖ם רע֣ה רע֣ה גדל֑ה גדל֑ה אשר־לבק֥ש טוב֖ה ב֥א לבנ֥י אד֔ם ישראֽל׃ לבק֥ש טוב֖ה לבנ֥י ישראֽל׃ 11 ואב֖וא אל־ירושל֑ם ואהי־ש֖ם ימ֥ים שלשֽה׃ 12 ואק֣ום׀ ל֗ילה אני֘ ואנש֣ים׀ מעט֘ עמי֒ ולא־הג֣דתי לאד֔ם מ֗ה אלהי֙ נת֣ן אל־לב֔י לעש֖ות לירושל֑ם ובהמה֙ א֣ין עמ֔י כ֚י אם־הבהמ֔ה אש֥ר אנ֖י רכ֥ב בֽה׃ 13 ואצא֨ה ואצא֨ה בשֽער־בשֽער־הג֜יא הג֜יא ל֗ילה ל֗ילה ואל־ואל־פני֙ פני֙ ע֣ין ע֣ין התנ֔ין התנ֔ין ואל־ואל־ש֖ער ש֖ער האשפ֑ת האשפ֑ת ואה֨י ואה֨י שב֜ר שב֜ר בחומ֤ת בחומ֤ת ירושל֙ם֙ ירושל֙ם֙ ה֣ם׀ אשר־פרוצ֔ים ה֣ם׀ פרוצ֔ים ושער֖יה אכל֥ו ושער֖יה באֽש׃ אכל֥ו באֽש׃ 14 ואֽעבר֙ אל־ש֣ער הע֔ין ואל־ברכ֖ת המ֑לך ואין־מק֥ום לבהמ֖ה לעב֥ר תחתֽי׃ 15 ואה֨י על֤ה בנ֙חל֙ ל֔ילה ואה֥י שב֖ר בחומ֑ה ואש֗וב ואב֛וא בש֥ער הג֖יא ואשֽוב׃ 16 והסגנ֗ים ל֤א ידעו֙ א֣נה הל֔כתי ומ֖ה אנ֣י עש֑ה וליהוד֨ים ולכהנ֜ים ולחר֣ים ולסגנ֗ים ולי֙תר֙ עש֣ה המלאכ֔ה עד־כ֖ן ל֥א הגֽדתי׃ 17 ואומ֣ר אלה֗ם את֤ם ראים֙ הרעה֙ אש֣ר אנ֣חנו ב֔ה אש֤ר ירושל֙ם֙ חרב֔ה ושער֖יה נצת֣ו בא֑ש לכ֗ו ונבנה֙ את־חומ֣ת ירושל֔ם ולא־נהי֥ה ע֖וד חרפֽה׃ 18 ואג֨יד לה֜ם את־י֣ד אלה֗י אשר־היא֙ טוב֣ה על֔י ואף־דבר֥י המ֖לך אש֣ר אֽמר־ל֑י ויֽאמרו֙ נק֣ום ובנ֔ינו ויחזק֥ו ידיה֖ם לטובֽה׃ 19 וישמע֩ סנבל֨ט החרנ֜י וטבי֣ה׀ הע֣בד הֽעמונ֗י וג֙שם֙ הֽערב֔י וילע֣גו ל֔נו ויבז֖ו על֑ינו ויאמר֗ו מֽה־הדב֤ר הזה֙ אש֣ר את֣ם עש֔ים הע֥ל המ֖לך את֥ם מרדֽים׃ 20 ואש֨יב אות֜ם דב֗ר ואומ֤ר להם֙ אלה֣י השמ֔ים ה֚וא יצל֣יחֽ ל֔נו ואנ֥חנו עבד֖יו נק֣ום ובנ֑ינו ולכ֗ם אֽין־ח֧לק וצדק֛ה וזכר֖ון בירושלֽם׃