| Text Browser | BHS | Parallel | KJV | Accents | Forms | Q-K | Diacritics | Hermeneutics |
| Judges 13 | Ch- | Bk- | Save As | Bk+ | Ch+ | שופטים |
1 ויס֙פו֙ בנ֣י ישרא֔ל לעש֥ות הר֖ע בעינ֣י יהו֑ה ויתנ֧ם יהו֛ה ביד־פלשת֖ים ארבע֥ים שנֽה׃ 2 ויהי֩ א֨יש אח֧ד מצרע֛ה ממשפ֥חת הדנ֖י ושמ֣ו מנ֑וח ואשת֥ו עקר֖ה ול֥א ילֽדה׃ 3 ויר֥א מלאך־יהו֖ה אל־האש֑ה וי֣אמר אל֗יה הנה־נ֤א את־עקרה֙ ול֣א יל֔דת והר֖ית ויל֥דת בֽן׃ 4 ועתה֙ הש֣מרי נ֔א ואל־תשת֖י י֣ין ושכ֑ר ואל־תאכל֖י כל־טמֽא׃ 5 כי֩ הנ֨ך הר֜ה ויל֣דת ב֗ן ומורה֙ לא־יעל֣ה על־ראש֔ו כֽי־נז֧יר אלה֛ים יהי֥ה הנ֖ער מן־הב֑טן וה֗וא יח֛ל להוש֥יע את־ישרא֖ל מי֥ד פלשתֽים׃ 6 ותב֣א האש֗ה ות֣אמר לאישה֘ לאמר֒ א֤יש האלהים֙ ב֣א אל֔י ומרא֕הו כמרא֛ה מלא֥ך האלה֖ים נור֣א מא֑ד ול֤א שאלת֙יהו֙ אֽי־מז֣ה ה֔וא ואת־שמ֖ו לֽא־הג֥יד לֽי׃ 7 וי֣אמר ל֔י הנ֥ך הר֖ה ויל֣דת ב֑ן ועת֞ה אל־תשת֣י׀ י֣ין ושכ֗ר ואל־תֽאכלי֙ כל־טמא֔ה כֽי־נז֤יר אלהים֙ יהי֣ה הנ֔ער מן־הב֖טן עד־י֥ום מותֽו׃ 8 ויעת֥ר מנ֛וח אל־יהו֖ה ויאמ֑ר ב֣י אדונ֔י א֣יש האלה֞ים אש֣ר של֗חת יבוא־נ֥א עוד֙ אל֔ינו ויור֕נו מֽה־נעש֖ה לנ֥ער היולֽד׃ 9 וישמ֥ע האלה֖ים בק֣ול מנ֑וח ויב֣א מלאך֩ האלה֨ים ע֜וד אל־האש֗ה והיא֙ יוש֣בת בשד֔ה ומנ֥וח איש֖ה א֥ין עמֽה׃ 10 ותמהר֙ הֽאש֔ה ות֖רץ ותג֣ד לאיש֑ה ות֣אמר אל֔יו הנ֨ה נרא֤ה אלי֙ הא֔יש אשר־ב֥א בי֖ום אלֽי׃ 11 וי֛קם וי֥לך מנ֖וח אחר֣י אשת֑ו ויבא֙ אל־הא֔יש וי֣אמר ל֗ו האת֥ה הא֛יש אשר־דב֥רת אל־האש֖ה וי֥אמר אֽני׃ 12 וי֣אמר מנ֔וח עת֖ה יב֣א דבר֑יך מה־יֽהי֥ה משפט־הנ֖ער ומעשֽהו׃ 13 וי֛אמר מלא֥ך יהו֖ה אל־מנ֑וח מכ֛ל אשר־אמ֥רתי אל־האש֖ה תשמֽר׃ 14 מכ֣ל אשר־יצא֩ מג֨פן הי֜ין ל֣א תאכ֗ל וי֤ין ושכר֙ אל־ת֔שת וכל־טמא֖ה אל־תאכ֑ל כ֥ל אשר־צוית֖יה תשמֽר׃ 15 וי֥אמר מנ֖וח אל־מלא֣ך יהו֑ה נעצרה־נ֣א אות֔ך ונעש֥ה לפנ֖יך גד֥י עזֽים׃ 16 ויאמר֩ מלא֨ך יהו֜ה אל־מנ֗וח אם־תעצר֙ני֙ לא־אכ֣ל בלחמ֔ך ואם־תעש֣ה על֔ה ליהו֖ה תעל֑נה כ֚י לא־יד֣ע מנ֔וח כֽי־מלא֥ך יהו֖ה הֽוא׃ 17 וי֧אמר מנ֛וח אל־מלא֥ך יהו֖ה מ֣י שמ֑ך כֽי־יב֥א דברך֖ וכבדנֽוך׃ 18 וי֤אמר לו֙ מלא֣ך יהו֔ה ל֥מה ז֖ה תשא֣ל לשמ֑י והוא־פֽלאי׃ 19 ויק֨ח מנ֜וח את־גד֤י העזים֙ ואת־המנח֔ה וי֥על על־הצ֖ור לֽיהו֑ה ומפל֣א לעש֔ות ומנ֥וח ואשת֖ו ראֽים׃ 20 ויהי֩ בעל֨ות הל֜הב מע֤ל המזב֙ח֙ השמ֔ימה וי֥על מלאך־יהו֖ה בל֣הב המזב֑ח ומנ֤וח ואשתו֙ רא֔ים ויפל֥ו על־פניה֖ם אֽרצה׃ 21 ולא־י֤סף עוד֙ מלא֣ך יהו֔ה להרא֖ה אל־מנ֣וח ואל־אשת֑ו א֚ז יד֣ע מנ֔וח כֽי־מלא֥ך יהו֖ה הֽוא׃ 22 וי֧אמר מנ֛וח אל־אשת֖ו מ֣ות נמ֑ות כ֥י אלה֖ים ראֽינו׃ 23 ות֧אמר ל֣ו אשת֗ו לו֩ חפ֨ץ יהו֤ה להמית֙נו֙ לֽא־לק֤ח מיד֙נו֙ על֣ה ומנח֔ה ול֥א הרא֖נו את־כל־א֑לה וכע֕ת ל֥א השמיע֖נו כזֽאת׃ 24 ות֤לד הֽאשה֙ ב֔ן ותקר֥א את־שמ֖ו שמש֑ון ויגד֣ל הנ֔ער וֽיברכ֖הו יהוֽה׃ 25 ות֙חל֙ ר֣וח יהו֔ה לפעמ֖ו במחנה־ד֑ן ב֥ין צרע֖ה וב֥ין אשתאֽל׃