| Text Browser | BHS | Parallel | KJV | Accents | Forms | Q-K | Diacritics | Hermeneutics |
| Judges 19 | Ch- | Bk- | Save As | Bk+ | Ch+ | שופטים |
1 ויהי֙ בימ֣ים הה֔ם ומ֖לך א֣ין בישרא֑ל ויה֣י׀ א֣יש לו֗י ג֚ר בירכת֣י הר־אפר֔ים ויֽקֽח־לו֙ אש֣ה פיל֔גש מב֥ית ל֖חם יהודֽה׃ 2 ותזנ֤ה עליו֙ פֽילגש֔ו ות֤לך מֽאתו֙ אל־ב֣ית אב֔יה אל־ב֥ית ל֖חם יהוד֑ה ותהי־ש֕ם ימ֖ים ארבע֥ה חדשֽים׃ 3 וי֨קם איש֜ה וי֣לך אחר֗יה לדב֤ר על־לבה֙ להשיב֔ה ונער֥ו עמ֖ו וצ֣מד חמר֑ים ותביא֙הו֙ ב֣ית אב֔יה וירא֙הו֙ אב֣י הֽנער֔ה וישמ֖ח לקראתֽו׃ 4 ויחזק־ב֤ו חֽתנו֙ אב֣י הֽנער֔ה וי֥שב את֖ו של֣שת ימ֑ים ויאכלו֙ וישת֔ו ויל֖ינו שֽם׃ 5 וֽיהי֙ בי֣ום הרביע֔י וישכ֥ימו בב֖קר וי֣קם לל֑כת ויאמר֩ אב֨י הֽנער֜ה אל־חתנ֗ו סע֧ד לבך֛ פת־ל֖חם ואח֥ר תלֽכו׃ 6 וישב֗ו ויאכל֧ו שניה֛ם יחד֖ו וישת֑ו וי֜אמר אב֤י הֽנערה֙ אל־הא֔יש הֽואל־נ֥א ול֖ין ויט֥ב לבֽך׃ 7 וי֥קם הא֖יש לל֑כת ויפצר־בו֙ חתנ֔ו וי֖שב וי֥לן שֽם׃ 8 וישכ֨ם בב֜קר בי֣ום החמישי֘ ללכת֒ וי֣אמר׀ אב֣י הֽנער֗ה סעד־נא֙ לב֣בך֔ והֽתמהמה֖ו עד־נט֣ות הי֑ום ויאכל֖ו שניהֽם׃ 9 וי֤קם האיש֙ לל֔כת ה֥וא ופילגש֖ו ונער֑ו וי֣אמר ל֣ו חתנ֣ו אב֣י הֽנער֡ה הנ֣ה נא֩ רפ֨ה הי֜ום לער֗ב לֽינו־נ֞א הנ֨ה חנ֤ות היום֙ ל֥ין פה֙ וייט֣ב לבב֔ך והשכמת֤ם מחר֙ לדרככ֔ם והלכת֖ לאהלֽך׃ 10 ולֽא־אב֤ה האיש֙ לל֔ון וי֣קם וי֗לך ויבא֙ עד־נ֣כח יב֔וס ה֖יא ירושל֑ם ועמ֗ו צ֤מד חמורים֙ חבוש֔ים ופילגש֖ו עמֽו׃ 11 ה֣ם עם־יב֔וס והי֖ום ר֣ד מא֑ד וי֨אמר הנ֜ער אל־אדנ֗יו לכה־נ֛א ונס֛ורה אל־עֽיר־היבוס֥י הז֖את ונל֥ין בֽה׃ 12 וי֤אמר אליו֙ אדנ֔יו ל֤א נסור֙ אל־ע֣יר נכר֔י אש֛ר לֽא־מבנ֥י ישרא֖ל ה֑נה ועב֖רנו עד־גבעֽה׃ 13 וי֣אמר לנער֔ו ל֥ך ונקרב֖ה באח֣ד המקמ֑ות ול֥נו בגבע֖ה א֥ו ברמֽה׃ 14 ויעבר֖ו ויל֑כו ותב֤א להם֙ הש֔מש א֥צל הגבע֖ה אש֥ר לבנימֽן׃ 15 ויס֣רו ש֔ם לב֖וא לל֣ון בגבע֑ה ויב֗א וי֙שב֙ ברח֣וב הע֔יר וא֥ין א֛יש מאסֽף־אות֥ם הב֖יתה ללֽון׃ 16 והנ֣ה׀ א֣יש זק֗ן ב֣א מֽן־מעש֤הו מן־השדה֙ בע֔רב והאיש֙ מה֣ר אפר֔ים והוא־ג֖ר בגבע֑ה ואנש֥י המק֖ום בנ֥י ימינֽי׃ 17 ויש֣א עינ֗יו וי֛רא את־הא֥יש האר֖ח ברח֣ב הע֑יר וי֨אמר הא֧יש֩ הזק֛ן א֥נה תל֖ך ומא֥ין תבֽוא׃ 18 וי֣אמר אל֗יו עבר֨ים אנ֜חנו מבֽית־ל֣חם יהודה֘ עד־ירכת֣י הר־אפרים֒ מש֣ם אנ֔כי ואל֕ך עד־ב֥ית ל֖חם יהוד֑ה ואת־ב֤ית יהוה֙ אנ֣י הל֔ך וא֣ין א֔יש מאס֥ף אות֖י הבֽיתה׃ 19 וגם־ת֤בן גם־מספוא֙ י֣ש לחמור֔ינו ו֠גם ל֣חם וי֤ין יש־לי֙ ולֽאמת֔ך ולנ֖ער עם־עבד֑יך א֥ין מחס֖ור כל־דבֽר׃ 20 וי֨אמר הא֤יש הזקן֙ של֣ום ל֔ך ר֥ק כל־מחסורך֖ על֑י ר֥ק ברח֖וב אל־תלֽן׃ 21 ויביא֣הו לבית֔ו וי֖בל לחמור֑ים וֽירחצו֙ רגליה֔ם ויאכל֖ו וישתֽו׃ 22 המה֘ מיטיב֣ים את־לבם֒ והנה֩ אנש֨י הע֜יר אנש֣י בנֽי־בלי֗על נס֙בו֙ את־הב֔ית מֽתדפק֖ים על־הד֑לת ויאמר֗ו אל־ה֠איש ב֣על הב֤ית הזקן֙ לאמ֔ר הוצ֗א את־הא֛יש אשר־ב֥א אל־ביתך֖ ונדעֽנו׃ 23 ויצ֣א אליה֗ם האיש֙ ב֣על הב֔ית וי֣אמר אלה֔ם אל־אח֖י אל־תר֣עו נ֑א א֠חרי אשר־ב֞א הא֤יש הזה֙ אל־בית֔י אֽל־תעש֖ו את־הנבל֥ה הזֽאת׃ 24 הנה֩ בת֨י הבתול֜ה ופֽילגש֗הו אוצֽיאה־נ֤א אותם֙ וענ֣ו אות֔ם ועש֣ו לה֔ם הט֖וב בעיניכ֑ם ולא֤יש הזה֙ ל֣א תעש֔ו דב֖ר הנבל֥ה הזֽאת׃ 25 ולֽא־אב֤ו האנשים֙ לשמ֣עֽ ל֔ו ויחז֤ק האיש֙ בפ֣ילגש֔ו ויצ֥א אליה֖ם הח֑וץ וידע֣ו א֠ותה ויֽתעללו־ב֤ה כל־הל֙ילה֙ עד־הב֔קר וֽישלח֖וה כעל֥ות השֽחר׃ 26 ותב֥א האש֖ה לפנ֣ות הב֑קר ותפ֞ל פ֧תח בית־הא֛יש אשר־אדונ֥יה ש֖ם עד־האֽור׃ 27 וי֨קם אדנ֜יה בב֗קר ויפתח֙ דלת֣ות הב֔ית ויצ֖א לל֣כת לדרכ֑ו והנ֧ה האש֣ה פֽילגש֗ו נפ֙לת֙ פ֣תח הב֔ית ויד֖יה על־הסֽף׃ 28 וי֧אמר אל֛יה ק֥ומי ונל֖כה וא֣ין ענ֑ה ויקח֙ה֙ עֽל־החמ֔ור וי֣קם הא֔יש וי֖לך למקמֽו׃ 29 ויב֣א אל־בית֗ו ויק֤ח את־הֽמאכ֙לת֙ ויחז֣ק בפֽילגש֔ו וֽינתח֙ה֙ לעצמ֔יה לשנ֥ים עש֖ר נתח֑ים וֽישלח֔ה בכ֖ל גב֥ול ישראֽל׃ 30 והי֣ה כל־הרא֗ה ואמר֙ לֽא־נהית֤ה ולֽא־נראתה֙ כז֔את למי֞ום על֤ות בנֽי־ישראל֙ מא֣רץ מצר֔ים ע֖ד הי֣ום הז֑ה שֽימו־לכ֥ם על֖יה ע֥צו ודבֽרו׃