| Text Browser | BHS | Parallel | KJV | Accents | Forms | Q-K | Diacritics | Hermeneutics |
| 1 Samuel 20 | Ch- | Bk- | Save As | Bk+ | Ch+ | שמואל א |
1 ויבר֣ח דו֔ד מני֖ות ברמ֑ה ויב֞א וי֣אמר׀ לפנ֣י יהונת֗ן מ֤ה עש֙יתי֙ מֽה־עונ֤י ומֽה־חטאתי֙ לפנ֣י אב֔יך כ֥י מבק֖ש את־נפשֽי׃ 2 וי֨אמר וי֨אמר ל֣ו ל֣ו חלילה֘ חלילה֘ ל֣א ל֣א תמות֒ תמות֒ הנ֡ה הנ֡ה לֽא־יעש֨ה אב֜י יעש֨ה אב֜י דב֣ר דב֣ר גד֗ול גד֗ול א֚ו א֚ו דב֣ר קט֔ן דב֣ר קט֔ן ול֥א ול֥א יגל֖ה יגל֖ה את־את־אזנ֑י אזנ֑י ומדוע֩ יסת֨יר ומדוע֩ יסת֨יר אב֥י אב֥י ממ֛ני ממ֛ני את־את־הדב֥ר הז֖ה הדב֥ר א֥ין הז֖ה זֽאת׃ א֥ין זֽאת׃ 3 וישב֨ע ע֜וד דו֗ד וי֙אמר֙ יד֨ע יד֜ע אב֗יך כֽי־מצ֤אתי חן֙ בעינ֔יך וי֛אמר אל־יֽדע־ז֥את יהונת֖ן פן־יֽעצ֑ב ואול֗ם חי־יהוה֙ וח֣י נפש֔ך כ֣י כפ֔שע בינ֖י וב֥ין המֽות׃ 4 וי֥אמר יהונת֖ן אל־דו֑ד מה־תאמ֥ר נפשך֖ ואֽעשה־לֽך׃ 5 וי֨אמר דו֜ד אל־יהונת֗ן הֽנה־ח֙דש֙ מח֔ר ואנכ֛י ישב־אש֥ב עם־המ֖לך לאכ֑ול ושלחת֙ני֙ ונסתרת֣י בשד֔ה ע֖ד הע֥רב השלשֽית׃ 6 אם־פק֥ד יפקד֖ני אב֑יך ואמרת֗ נשאל֩ נשא֨ל ממ֤ני דוד֙ לרוץ֙ בֽית־ל֣חם עיר֔ו כ֣י ז֧בח הימ֛ים ש֖ם לכל־המשפחֽה׃ 7 אם־כ֥ה יאמ֛ר ט֖וב של֣ום לעבד֑ך ואם־חר֤ה יֽחרה֙ ל֔ו ד֕ע כֽי־כלת֥ה הרע֖ה מעמֽו׃ 8 ועש֤ית ח֙סד֙ על־עבד֔ך כ֚י בבר֣ית יהו֔ה הב֥את אֽת־עבדך֖ עמ֑ך ואם־יש־ב֤י עון֙ המית֣ני א֔תה ועד־אב֖יך למה־ז֥ה תביאֽני׃ 9 וי֥אמר יהונת֖ן חל֣ילה ל֑ך כ֣י׀ אם־יד֣ע אד֗ע כֽי־כלת֨ה הרע֜ה מע֤ם אבי֙ לב֣וא על֔יך ול֥א את֖ה אג֥יד לֽך׃ 10 וי֤אמר דוד֙ אל־יה֣ונת֔ן מ֖י יג֣יד ל֑י א֛ו מה־יענך֥ אב֖יך קשֽה׃ 11 וי֤אמר יהֽונתן֙ אל־דו֔ד לכ֖ה ונצ֣א השד֑ה ויצא֥ו שניה֖ם השדֽה׃ 12 וי֨אמר יהונת֜ן אל־דו֗ד יהו֞ה אלה֤י ישראל֙ כֽי־אחק֣ר את־אב֗י כע֤ת׀ מחר֙ השלש֔ית והנה־ט֖וב אל־דו֑ד ולֽא־אז֙ אשל֣ח אל֔יך וגל֖יתי את־אזנֽך׃ 13 כֽה־יעשה֩ יהו֨ה לֽיהונת֜ן וכ֣ה יס֗יף כֽי־ייט֨ב אל־אב֤י את־הֽרעה֙ על֔יך וגל֙יתי֙ את־אזנ֔ך ושלחת֖יך והלכת֣ לשל֑ום ויה֤י יהוה֙ עמ֔ך כאש֥ר הי֖ה עם־אבֽי׃ 14 ול֖א אם־עוד֣ני ח֑י ולֽא־תעש֧ה עמד֛י ח֥סד יהו֖ה ול֥א אמֽות׃ 15 ולֽא־תכר֧ת אֽת־חסדך֛ מע֥ם בית֖י עד־עול֑ם ול֗א בהכר֤ת יהוה֙ את־איב֣י דו֔ד א֕יש מע֖ל פנ֥י האדמֽה׃ 16 ויכר֥ת יהונת֖ן עם־ב֣ית דו֑ד ובק֣ש יהו֔ה מי֖ד איב֥י דוֽד׃ 17 וי֤וסף יהֽונתן֙ להשב֣יע את־דו֔ד באהבת֖ו את֑ו כֽי־אהב֥ת נפש֖ו אהבֽו׃ 18 ויֽאמר־ל֥ו יהונת֖ן מח֣ר ח֑דש ונפק֕דת כ֥י יפק֖ד מושבֽך׃ 19 ושלשת֙ תר֣ד מא֔ד ובאת֙ אל־המק֔ום אשר־נסת֥רת ש֖ם בי֣ום הֽמעש֑ה וי֣שבת֔ א֖צל הא֥בן האֽזל׃ 20 ואנ֕י של֥שת החצ֖ים צד֣ה אור֑ה לשֽלֽח־ל֖י למטרֽה׃ 21 והנה֙ אשל֣ח את־הנ֔ער ל֖ך מצ֣א את־החצ֑ים אם־אמר֩ אמ֨ר לנ֜ער הנ֥ה החצ֣ים׀ ממך֣ וה֗נה קח֧נו׀ וב֛אה כֽי־של֥ום לך֛ וא֥ין דב֖ר חי־יהוֽה׃ 22 ואם־כ֤ה אמר֙ לע֔לם הנ֥ה החצ֖ים ממך֣ וה֑לאה ל֕ך כ֥י שֽלחך֖ יהוֽה׃ 23 וה֨דב֔ר אש֥ר דב֖רנו אנ֣י וא֑תה הנ֧ה יהו֛ה בינ֥י ובינך֖ עד־עולֽם׃ 24 ויסת֥ר דו֖ד בשד֑ה ויה֣י הח֔דש וי֧שב המ֛לך אל־הל֖חם לאכֽול׃ 25 וי֣שב ה֠מלך על־מ֨ושב֜ו כפ֣עם׀ בפ֗עם אל־מושב֙ הק֔יר וי֙קם֙ יה֣ונת֔ן וי֥שב אבנ֖ר מצ֣ד שא֑ול ויפק֖ד מק֥ום דוֽד׃ 26 ולֽא־דב֥ר שא֛ול מא֖ומה בי֣ום הה֑וא כ֤י אמר֙ מקר֣ה ה֔וא בלת֥י טה֛ור ה֖וא כֽי־ל֥א טהֽור׃ 27 ויה֗י מֽמחר֤ת הח֙דש֙ השנ֔י ויפק֖ד מק֣ום דו֑ד וי֤אמר שאול֙ אל־יהונת֣ן בנ֔ו מד֜וע לא־ב֧א בן־יש֛י גם־תמ֥ול גם־הי֖ום אל־הלֽחם׃ 28 וי֥ען יהונת֖ן את־שא֑ול נשא֨ל נשא֥ל דו֛ד מעמד֖י עד־ב֥ית לֽחם׃ 29 וי֡אמר שלח֣ני נ֡א כ֣י זבח֩ משפח֨ה ל֜נו בע֗יר וה֤וא צוֽה־לי֙ אח֔י ועת֗ה אם־מצ֤אתי חן֙ בעינ֔יך אמ֥לטה נ֖א וארא֣ה את־אח֑י על־כ֣ן לא־ב֔א אל־שלח֖ן המֽלך׃ 30 ויֽחר־א֤ף שאול֙ ביה֣ונת֔ן וי֣אמר ל֔ו בֽן־נעו֖ת המרד֑ות הל֣וא יד֗עתי כֽי־בח֤ר אתה֙ לבן־יש֔י לב֨שתך֔ ולב֖שת ערו֥ת אמֽך׃ 31 כ֣י כל־הימ֗ים אש֤ר בן־ישי֙ ח֣י על־האדמ֔ה ל֥א תכ֖ון את֣ה ומלכות֑ך ועת֗ה של֨ח וק֤ח אתו֙ אל֔י כ֥י בן־מ֖ות הֽוא׃ 32 וי֙ען֙ יה֣ונת֔ן את־שא֖ול אב֑יו וי֧אמר אל֛יו ל֥מה יומ֖ת מ֥ה עשֽה׃ 33 וי֨טל שא֧ול אֽת־החנ֛ית על֖יו להכת֑ו וי֙דע֙ יה֣ונת֔ן כֽי־כ֥לה ה֛יא מע֥ם אב֖יו להמ֥ית את־דוֽד׃ 34 וי֧קם יהונת֛ן מע֥ם השלח֖ן בחרי־א֑ף ולא־אכ֞ל ביום־הח֤דש השני֙ ל֔חם כ֤י נעצב֙ אל־דו֔ד כ֥י הכלמ֖ו אבֽיו׃ 35 ויה֣י בב֔קר ויצ֧א יהונת֛ן השד֖ה למוע֣ד דו֑ד ונ֥ער קט֖ן עמֽו׃ 36 וי֣אמר לנער֔ו ר֗ץ מצ֥א נא֙ את־ה֣חצ֔ים אש֥ר אנכ֖י מור֑ה הנ֣ער ר֔ץ והֽוא־יר֥ה הח֖צי להעברֽו׃ 37 ויב֤א הנ֙ער֙ עד־מק֣ום הח֔צי אש֥ר יר֖ה יהונת֑ן ויקר֨א יהונת֜ן אחר֤י הנ֙ער֙ וי֔אמר הל֥וא הח֖צי ממך֥ והֽלאה׃ 38 ויקר֤א ויקר֤א יהֽונתן֙ יהֽונתן֙ אחר֣י אחר֣י הנ֔ער הנ֔ער מהר֥ה מהר֥ה ח֖ושה ח֖ושה אֽל־אֽל־תעמ֑ד תעמ֑ד וילק֞ט וילק֞ט נ֤ער נ֤ער יהֽונתן֙ יהֽונתן֙ ה֣חצ֔ים את־ויב֖א ה֣חצ֔ים ויב֖א אל־אדנֽיו׃ אל־אדנֽיו׃ 39 והנ֖ער לֽא־יד֣ע מא֑ומה א֤ך יהֽונתן֙ ודו֔ד ידע֖ו את־הדבֽר׃ 40 וית֤ן יהֽונתן֙ את־כל֔יו אל־הנ֖ער אשר־ל֑ו וי֣אמר ל֔ו ל֖ך הב֥יא העֽיר׃ 41 הנער֘ בא֒ ודו֗ד ק֚ם מא֣צל הנ֔גב ויפ֨ל לאפ֥יו א֛רצה וישת֖חו של֣ש פעמ֑ים וֽישק֣ו׀ א֣יש את־רע֗הו ויבכו֙ א֣יש את־רע֔הו עד־דו֖ד הגדֽיל׃ 42 וי֧אמר יהונת֛ן לדו֖ד ל֣ך לשל֑ום אשר֩ נשב֨ענו שנ֜ינו אנ֗חנו בש֤ם יהוה֙ לאמ֔ר יהו֞ה יֽהי֣ה׀ בינ֣י ובינ֗ך וב֥ין זרע֛י וב֥ין זרעך֖ עד־עולֽם׃