| Text Browser | BHS | Parallel | KJV | Accents | Forms | Q-K | Diacritics | Hermeneutics |
| 1 Samuel 25 | Ch- | Bk- | Save As | Bk+ | Ch+ | שמואל א |
1 וי֣מת שמוא֔ל ויקבצ֤ו כל־ישראל֙ ויספדו־ל֔ו ויקבר֥הו בבית֖ו ברמ֑ה וי֣קם דו֔ד וי֖רד אל־מדב֥ר פארֽן׃ 2 וא֨יש במע֜ון ומעש֣הו בכרמ֗ל והאיש֙ גד֣ול מא֔ד ול֛ו צ֥אן שלֽשת־אלפ֖ים וא֣לף עז֑ים ויה֛י בגז֥ז את־צאנ֖ו בכרמֽל׃ 3 וש֤ם האיש֙ נב֔ל וש֥ם אשת֖ו אבג֑יל והאש֤ה טֽובת־ש֙כל֙ ו֣יפת ת֔אר והא֥יש קש֛ה ור֥ע מעלל֖ים וה֥וא כלבֽי׃ 4 וישמ֥ע דו֖ד במדב֑ר כֽי־גז֥ז נב֖ל את־צאנֽו׃ 5 וישל֥ח דו֖ד עשר֣ה נער֑ים וי֨אמר דו֜ד לנער֗ים על֤ו כרמ֙לה֙ ובאת֣ם אל־נב֔ל ושאלתם־ל֥ו בשמ֖י לשלֽום׃ 6 ואמרת֥ם כ֖ה לח֑י ואת֤ה שלום֙ וביתך֣ של֔ום וכ֥ל אשר־לך֖ שלֽום׃ 7 ועת֣ה שמ֔עתי כ֥י גזז֖ים ל֑ך עת֗ה הרע֤ים אשר־לך֙ הי֣ו עמ֔נו ל֣א הכלמנ֗ום ולֽא־נפק֤ד להם֙ מא֔ומה כל־ימ֖י היות֥ם בכרמֽל׃ 8 שא֨ל את־נער֜יך ויג֣ידו ל֗ך וימצא֨ו הנער֥ים חן֙ בעינ֔יך כֽי־על־י֥ום ט֖וב ב֑נו תנה־נ֗א את֩ אש֨ר תמצ֤א יֽדך֙ לעבד֔יך ולבנך֖ לדוֽד׃ 9 ויב֙או֙ נער֣י דו֔ד וידבר֧ו אל־נב֛ל ככל־הדבר֥ים הא֖לה בש֣ם דו֑ד וינֽוחו׃ 10 וי֨ען נב֜ל את־עבד֤י דוד֙ וי֔אמר מ֥י דו֖ד ומ֣י בן־יש֑י היום֙ רב֣ו עבד֔ים המתפ֣רצ֔ים א֖יש מפנ֥י אדנֽיו׃ 11 ולקחת֤י את־לחמי֙ ואת־מימ֔י ואת֙ טבחת֔י אש֥ר טב֖חתי לגֽזז֑י ונֽתתי֙ לֽאנש֔ים אשר֙ ל֣א יד֔עתי א֥י מז֖ה הֽמה׃ 12 ויהפכ֥ו נערֽי־דו֖ד לדרכ֑ם ויש֙בו֙ ויב֔או ויג֣דו ל֔ו ככ֖ל הדבר֥ים האֽלה׃ 13 ויאמר֩ דו֨ד לאנש֜יו חגר֣ו׀ א֣יש את־חרב֗ו וֽיחגרו֙ א֣יש את־חרב֔ו ויחג֥ר גם־דו֖ד את־חרב֑ו וֽיעל֣ו׀ אחר֣י דו֗ד כארב֤ע מאות֙ א֔יש ומאת֖ים ישב֥ו על־הכלֽים׃ 14 ולאביג֙יל֙ א֣שת נב֔ל הג֧יד נֽער־אח֛ד מהנער֖ים לאמ֑ר הנ֣ה שלח֩ דו֨ד מלאכ֧ים׀ מֽהמדב֛ר לבר֥ך את־אדנ֖ינו וי֥עט בהֽם׃ 15 וה֣אנש֔ים טב֥ים ל֖נו מא֑ד ול֤א הכל֙מנו֙ ולֽא־פק֣דנו מא֔ומה כל־ימי֙ התהל֣כנו את֔ם בֽהיות֖נו בשדֽה׃ 16 חומה֙ הי֣ו על֔ינו גם־ל֖ילה גם־יומ֑ם כל־ימ֛י היות֥נו עמ֖ם רע֥ים הצֽאן׃ 17 ועת֗ה דע֤י וראי֙ מֽה־תעש֔י כֽי־כלת֧ה הרע֛ה אל־אדנ֖ינו וע֣ל כל־בית֑ו והוא֙ בן־בלי֔על מדב֖ר אלֽיו׃ 18 ותמה֣ר אביג֡יל ותקח֩ מאת֨ים ל֜חם ושנ֣ים נבלי־י֗ין וחמ֨ש צ֤אן עשוית֙ וחמ֤ש סאים֙ קל֔י ומא֥ה צמק֖ים ומאת֣ים דבל֑ים ות֖שם על־החמרֽים׃ 19 ות֤אמר לנער֙יה֙ עבר֣ו לפנ֔י הננ֖י אחריכ֣ם בא֑ה ולאיש֥ה נב֖ל ל֥א הגֽידה׃ 20 והי֞ה ה֣יא׀ רכ֣בת עֽל־החמ֗ור ויר֙דת֙ בס֣תר הה֔ר והנ֤ה דוד֙ ואנש֔יו ירד֖ים לקראת֑ה ותפג֖ש אתֽם׃ 21 ודו֣ד אמ֗ר אך֩ לש֨קר שמ֜רתי אֽת־כל־אש֤ר לזה֙ במדב֔ר ולא־נפק֥ד מכל־אשר־ל֖ו מא֑ומה ויֽשב־ל֥י רע֖ה ת֥חת טובֽה׃ 22 כה־יעש֧ה אלה֛ים לאיב֥י דו֖ד וכ֣ה יס֑יף אם־אשא֧יר מכל־אשר־ל֛ו עד־הב֖קר משת֥ין בקֽיר׃ 23 ות֤רא אביג֙יל֙ את־דו֔ד ותמה֕ר ות֖רד מע֣ל החמ֑ור ותפ֞ל לאפ֤י דוד֙ על־פנ֔יה ותשת֖חו אֽרץ׃ 24 ותפל֙ על־רגל֔יו ות֕אמר בי־אנ֥י אדנ֖י הֽעו֑ן וֽתדבר־נ֤א אמֽתך֙ באזנ֔יך ושמ֕ע א֖ת דבר֥י אמתֽך׃ 25 אל־נ֣א יש֣ים אדנ֣י׀ את־לב֡ו אל־איש֩ הבלי֨על הז֜ה על־נב֗ל כ֤י כשמו֙ כן־ה֔וא נב֣ל שמ֔ו ונבל֖ה עמ֑ו וֽאני֙ אמ֣תך֔ ל֥א רא֛יתי את־נער֥י אדנ֖י אש֥ר שלֽחת׃ 26 ועת֣ה אדנ֗י חי־יהו֤ה וחֽי־נפשך֙ אש֨ר מנעך֤ יהוה֙ מב֣וא בדמ֔ים והוש֥ע ידך֖ ל֑ך ועת֗ה יֽהי֤ו כנבל֙ איב֔יך והֽמבקש֥ים אל־אדנ֖י רעֽה׃ 27 ועתה֙ הברכ֣ה הז֔את אשר־הב֥יא שפחתך֖ לֽאדנ֑י ונתנה֙ לנער֔ים המֽתהלכ֖ים ברגל֥י אדנֽי׃ 28 ש֥א נ֖א לפ֣שע אמת֑ך כ֣י עשֽה־יעשה֩ יהו֨ה לֽאדנ֜י ב֣ית נאמ֗ן כי־מלחמ֤ות יהוה֙ אדנ֣י נלח֔ם ורע֛ה לא־תמצ֥א בך֖ מימֽיך׃ 29 וי֤קם אדם֙ לרדפך֔ ולבק֖ש את־נפש֑ך וֽהיתה֩ נ֨פש אדנ֜י צרור֣ה׀ בצר֣ור החי֗ים א֚ת יהו֣ה אלה֔יך וא֨ת נ֤פש איב֙יך֙ יקלע֔נה בת֖וך כ֥ף הקֽלע׃ 30 והי֗ה כֽי־יעש֤ה יהוה֙ לֽאדנ֔י ככ֛ל אשר־דב֥ר את־הטוב֖ה על֑יך וצוך֥ לנג֖יד על־ישראֽל׃ 31 ול֣א תהי֣ה ז֣את׀ לך֡ לפוקה֩ ולמכש֨ול ל֜ב לאדנ֗י ולשפך־דם֙ חנ֔ם ולהוש֥יע אדנ֖י ל֑ו והיט֤ב יהוה֙ לֽאדנ֔י וזכרת֖ את־אמתֽך׃ 32 וי֥אמר דו֖ד לאביג֑ל בר֤וך יהוה֙ אלה֣י ישרא֔ל אש֧ר שלח֛ך הי֥ום הז֖ה לקראתֽי׃ 33 ובר֥וך טעמ֖ך וברוכ֣ה א֑ת אש֨ר כלת֜ני הי֤ום הזה֙ מב֣וא בדמ֔ים והש֥ע יד֖י לֽי׃ 34 ואול֗ם חי־יהוה֙ אלה֣י ישרא֔ל אש֣ר מנע֔ני מהר֖ע את֑ך כ֣י׀ לול֣י מה֗רת ותבאת֙ לקראת֔י כ֣י אם־נות֧ר לנב֛ל עד־א֥ור הב֖קר משת֥ין בקֽיר׃ 35 ויק֤ח דוד֙ מיד֔ה א֥ת אשר־הב֖יאה ל֑ו ול֣ה אמ֗ר על֤י לשלום֙ לבית֔ך ראי֙ שמ֣עתי בקול֔ך ואש֖א פנֽיך׃ 36 ותב֣א אביג֣יל׀ אל־נב֡ל והנה־לו֩ משת֨ה בבית֜ו כמשת֣ה המ֗לך ול֤ב נבל֙ ט֣וב על֔יו וה֥וא שכ֖ר עד־מא֑ד ולֽא־הג֣ידה ל֗ו דב֥ר קט֛ן וגד֖ול עד־א֥ור הבֽקר׃ 37 ויה֣י בב֗קר בצ֤את הי֙ין֙ מנב֔ל ותגד־ל֣ו אשת֔ו את־הדבר֖ים הא֑לה וי֤מת לבו֙ בקרב֔ו וה֖וא הי֥ה לאֽבן׃ 38 ויה֖י כעש֣רת הימ֑ים ויג֧ף יהו֛ה את־נב֖ל וימֽת׃ 39 וישמ֣ע דוד֘ כ֣י מ֣ת נבל֒ וי֡אמר בר֣וך יהו֡ה אש֣ר רב֩ את־ר֨יב חרפת֜י מי֣ד נב֗ל ואת־עבדו֙ חש֣ך מֽרע֔ה ואת֙ רע֣ת נב֔ל הש֥יב יהו֖ה בראש֑ו וישל֤ח דוד֙ וידב֣ר באביג֔יל לקחת֥ה ל֖ו לאשֽה׃ 40 ויב֜או עבד֥י דו֛ד אל־אביג֖יל הכרמ֑לה וידבר֤ו אל֙יה֙ לאמ֔ר דוד֙ שלח֣נו אל֔יך לקחת֥ך ל֖ו לאשֽה׃ 41 ות֕קם ותשת֥חו אפ֖ים א֑רצה ות֗אמר הנ֤ה אמֽתך֙ לשפח֔ה לרח֕ץ רגל֖י עבד֥י אדנֽי׃ 42 ותמה֞ר ות֣קם אביג֗יל ותרכב֙ עֽל־החמ֔ור וחמש֙ נערת֔יה ההלכ֖ות לרגל֑ה ות֗לך אֽחרי֙ מלאכ֣י דו֔ד ותהי־ל֖ו לאשֽה׃ 43 ואת־אחינ֛עם לק֥ח דו֖ד מֽיזרע֑אל ותהי֛ין גֽם־שתיה֥ן ל֖ו לנשֽים׃ 44 ושא֗ול נת֛ן את־מיכ֥ל בת֖ו א֣שת דו֑ד לפלט֥י בן־ל֖יש אש֥ר מגלֽים׃