| Text Browser | BHS | Parallel | KJV | Accents | Forms | Q-K | Diacritics | Hermeneutics |
| 2 Samuel 13 | Ch- | Bk- | Save As | Bk+ | Ch+ | שמואל ב |
1 ויה֣י אֽחרי־כ֗ן ולאבשל֧ום בן־דו֛ד אח֥ות יפ֖ה ושמ֣ה תמ֑ר ויאהב֖ה אמנ֥ון בן־דוֽד׃ 2 וי֨צר לאמנ֜ון להתחל֗ות בֽעבור֙ תמ֣ר אחת֔ו כ֥י בתול֖ה ה֑יא ויפלא֙ בעינ֣י אמנ֔ון לעש֥ות ל֖ה מאֽומה׃ 3 ולאמנ֣ון ר֗ע ושמו֙ יֽונד֔ב בן־שמע֖ה אח֣י דו֑ד וי֣ונד֔ב א֥יש חכ֖ם מאֽד׃ 4 וי֣אמר ל֗ו מד֣וע א֠תה כ֣כה ד֤ל בן־המ֙לך֙ בב֣קר בב֔קר הל֖וא תג֣יד ל֑י וי֤אמר לו֙ אמנ֔ון את־תמ֗ר אח֛ות אבשל֥ם אח֖י אנ֥י אהֽב׃ 5 וי֤אמר לו֙ יה֣ונד֔ב שכ֥ב על־משכבך֖ והתח֑ל וב֧א אב֣יך לראות֗ך ואמרת֣ אל֡יו ת֣בא נא֩ תמ֨ר אחות֜י ותבר֣ני ל֗חם ועשת֤ה לעיני֙ את־הברי֔ה למ֙ען֙ אש֣ר ארא֔ה ואכלת֖י מידֽה׃ 6 וישכ֥ב אמנ֖ון ויתח֑ל ויב֨א המ֜לך לראת֗ו וי֨אמר אמנ֤ון אל־המ֙לך֙ תֽבוא־נ֞א תמ֣ר אחת֗י ותלב֤ב לעיני֙ שת֣י לבב֔ות ואבר֖ה מידֽה׃ 7 וישל֥ח דו֛ד אל־תמ֖ר הב֣יתה לאמ֑ר לכ֣י נ֗א ב֚ית אמנ֣ון אח֔יך ועשי־ל֖ו הבריֽה׃ 8 ות֣לך תמ֗ר ב֛ית אמנ֥ון אח֖יה וה֣וא שכ֑ב ותק֨ח את־הבצ֤ק ות֙לש֙ ותלב֣ב לעינ֔יו ותבש֖ל את־הלבבֽות׃ 9 ותק֤ח את־המשרת֙ ותצ֣ק לפנ֔יו וימא֖ן לאכ֑ול וי֣אמר אמנ֗ון הוצ֤יאו כל־איש֙ מֽעל֔י ויצא֥ו כל־א֖יש מעלֽיו׃ 10 וי֨אמר אמנ֜ון אל־תמ֗ר הב֤יאי הבריה֙ החד֔ר ואבר֖ה מיד֑ך ותק֣ח תמ֗ר את־הלבבות֙ אש֣ר עש֔תה ותב֛א לאמנ֥ון אח֖יה החֽדרה׃ 11 ותג֥ש אל֖יו לֽאכ֑ל ויֽחזק־בה֙ וי֣אמר ל֔ה ב֛ואי שכב֥י עמ֖י אחותֽי׃ 12 ות֣אמר ל֗ו אל־אחי֙ אל־תענ֔ני כ֛י לא־יֽעש֥ה כ֖ן בישרא֑ל אֽל־תעש֖ה את־הנבל֥ה הזֽאת׃ 13 ואנ֗י א֤נה אוליך֙ את־חרפת֔י ואת֗ה תהי֛ה כאח֥ד הנבל֖ים בישרא֑ל ועתה֙ דבר־נ֣א אל־המ֔לך כ֛י ל֥א ימנע֖ני ממֽך׃ 14 ול֥א אב֖ה לשמ֣ע בקול֑ה ויחז֤ק ממ֙נה֙ ויענ֔ה וישכ֖ב אתֽה׃ 15 וישנא֣ה אמנ֗ון שנאה֙ גדול֣ה מא֔ד כ֣י גדול֗ה השנאה֙ אש֣ר שנא֔ה מאהב֖ה אש֣ר אהב֑ה וֽיאמר־ל֥ה אמנ֖ון ק֥ומי לֽכי׃ 16 ות֣אמר ל֗ו אל־אוד֞ת הרע֤ה הגדולה֙ הז֔את מאח֛רת אשר־עש֥ית עמ֖י לשלח֑ני ול֥א אב֖ה לשמ֥עֽ לֽה׃ 17 ויקר֗א אֽת־נערו֙ מש֣רת֔ו וי֕אמר שלחו־נ֥א את־ז֛את מעל֖י הח֑וצה ונע֥ל הד֖לת אחרֽיה׃ 18 ועל֙יה֙ כת֣נת פס֔ים כי֩ כ֨ן תלב֧שן בנות־המ֛לך הבתול֖ת מעיל֑ים ויצ֨א אות֤ה משֽרתו֙ הח֔וץ ונע֥ל הד֖לת אחרֽיה׃ 19 ותק֨ח תמ֥ר א֙פר֙ על־ראש֔ה וכת֧נת הפס֛ים אש֥ר על֖יה קר֑עה ות֤שם ידה֙ על־ראש֔ה ות֥לך הל֖וך וזעֽקה׃ 20 וי֨אמר אל֜יה אבשל֣ום אח֗יה האמינ֣ון אחיך֘ הי֣ה עמך֒ ועת֞ה אחות֤י החר֙ישי֙ אח֣יך ה֔וא אל־תש֥יתי את־לב֖ך לדב֣ר הז֑ה ות֤שב תמר֙ וש֣ממ֔ה ב֖ית אבשל֥ום אחֽיה׃ 21 והמ֣לך דו֔ד שמ֕ע א֥ת כל־הדבר֖ים הא֑לה וי֥חר ל֖ו מאֽד׃ 22 ולֽא־דב֧ר אבשל֛ום עם־אמנ֖ון למר֣ע ועד־ט֑וב כֽי־שנ֤א אבשלום֙ את־אמנ֔ון על־דבר֙ אש֣ר ענ֔ה א֖ת תמ֥ר אחתֽו׃ 23 וֽיהי֙ לשנת֣ים ימ֔ים ויהי֤ו גֽזזים֙ לאבשל֔ום בב֥על חצ֖ור אש֣ר עם־אפר֑ים ויקר֥א אבשל֖ום לכל־בנ֥י המֽלך׃ 24 ויב֤א אבשלום֙ אל־המ֔לך וי֕אמר הנה־נ֥א גזז֖ים לעבד֑ך יֽלך־נ֥א המ֛לך ועבד֖יו עם־עבדֽך׃ 25 וי֨אמר המ֜לך אל־אבשל֗ום אל־בני֙ אל־נ֤א נלך֙ כל֔נו ול֥א נכב֖ד על֑יך ויפרץ־ב֛ו ולֽא־אב֥ה לל֖כת וֽיברכֽהו׃ 26 וי֙אמר֙ אבשל֔ום ול֕א יֽלך־נ֥א את֖נו אמנ֣ון אח֑י וי֤אמר לו֙ המ֔לך ל֥מה יל֖ך עמֽך׃ 27 ויפרץ־ב֖ו אבשל֑ום וישל֤ח אתו֙ את־אמנ֔ון וא֖ת כל־בנ֥י המֽלך׃ 28 ויצו֩ אבשל֨ום את־נער֜יו לאמ֗ר רא֣ו נ֠א כט֨וב לב־אמנ֤ון בי֙ין֙ ואמרת֣י אליכ֔ם הכ֧ו את־אמנ֛ון והמת֥ם את֖ו אל־תיר֑או הל֗וא כ֤י אֽנכי֙ צו֣יתי אתכ֔ם חזק֖ו והי֥ו לבני־חֽיל׃ 29 וֽיעש֞ו נער֤י אבשלום֙ לאמנ֔ון כאש֥ר צו֖ה אבשל֑ום ויק֣מו׀ כל־בנ֣י המ֗לך וֽירכב֛ו א֥יש על־פרד֖ו וינֽסו׃ 30 וֽיהי֙ ה֣מה בד֔רך והשמע֣ה ב֔אה אל־דו֖ד לאמ֑ר הכ֤ה אבשלום֙ את־כל־בנ֣י המ֔לך ולֽא־נות֥ר מה֖ם אחֽד׃ 31 וי֧קם המ֛לך ויקר֥ע את־בגד֖יו וישכ֣ב א֑רצה וכל־עבד֥יו נצב֖ים קרע֥י בגדֽים׃ 32 וי֡ען יונד֣ב׀ בן־שמע֨ה אחֽי־דו֜ד וי֗אמר אל־יאמ֤ר אדני֙ א֣ת כל־הנער֤ים בנֽי־המ֙לך֙ המ֔יתו כֽי־אמנ֥ון לבד֖ו מ֑ת כֽי־על־פ֤י אבשלום֙ הית֣ה שומ֔ה מיום֙ ענת֔ו א֖ת תמ֥ר אחתֽו׃ 33 ועת֡ה אל־ישם֩ אדנ֨י המ֤לך אל־לבו֙ דב֣ר לאמ֔ר כל־בנ֥י המ֖לך מ֑תו כֽי־אם־אמנ֥ון לבד֖ו מֽת׃ 34 ויבר֖ח ויבר֖ח אבשל֑ום אבשל֑ום ויש֞א ויש֞א הנ֤ער הנ֤ער הצפה֙ הצפה֙ את־עינ֔יו וי֗רא עינ֔יו והנ֨ה וי֗רא והנ֨ה עם־עם־ר֜ב הלכ֥ים ר֜ב מד֛רך הלכ֥ים מד֛רך אחר֖יו אחר֖יו מצ֥ד מצ֥ד ההֽר׃ ההֽר׃ 35 וי֤אמר יֽונדב֙ אל־המ֔לך הנ֥ה בנֽי־המ֖לך ב֑או כדב֥ר עבדך֖ כ֥ן היֽה׃ 36 ויה֣י׀ ככלת֣ו לדב֗ר והנ֤ה בנֽי־המ֙לך֙ ב֔או וישא֥ו קול֖ם ויבכ֑ו וגם־המ֙לך֙ וכל־עבד֔יו בכ֕ו בכ֖י גד֥ול מאֽד׃ 37 ואבשל֣ום ואבשל֣ום בר֔ח בר֔ח וי֛לך וי֛לך אל־אל־תלמ֥י תלמ֥י בן־עמיה֖וד עמיה֖וד מ֣לך מ֣לך גש֑ור ויתאב֥ל גש֑ור ויתאב֥ל על־בנ֖ו על־בנ֖ו כל־הימֽים׃ כל־הימֽים׃ 38 ואבשל֥ום בר֖ח וי֣לך גש֑ור ויהי־ש֖ם של֥ש שנֽים׃ 39 ותכל֙ דו֣ד המ֔לך לצ֖את אל־אבשל֑ום כֽי־נח֥ם על־אמנ֖ון כֽי־מֽת׃