| Text Browser | BHS | Parallel | KJV | Accents | Forms | Q-K | Diacritics | Hermeneutics |
| 2 Samuel 14 | Ch- | Bk- | Save As | Bk+ | Ch+ | שמואל ב |
1 וי֖דע יוא֣ב בן־צרי֑ה כֽי־ל֥ב המ֖לך על־אבשלֽום׃ 2 וישל֤ח יואב֙ תק֔ועה ויק֥ח מש֖ם אש֣ה חכמ֑ה וי֣אמר א֠ליה הֽתאבלי־נ֞א ולבשי־נ֣א בגדי־א֗בל ואל־תס֙וכי֙ ש֔מן והי֕ית כאש֗ה ז֚ה ימ֣ים רב֔ים מתאב֖לת על־מֽת׃ 3 ובאת֙ אל־המ֔לך ודב֥רת אל֖יו כדב֣ר הז֑ה וי֧שם יוא֛ב את־הדבר֖ים בפֽיה׃ 4 ו֠תאמר האש֤ה התקעית֙ אל־המ֔לך ותפ֧ל על־אפ֛יה א֖רצה ותשת֑חו ות֖אמר הוש֥עה המֽלך׃ 5 ויֽאמר־ל֥ה המ֖לך מה־ל֑ך ות֗אמר אב֛ל אשֽה־אלמנ֥ה א֖ני וי֥מת אישֽי׃ 6 ולשפחֽתך֙ שנ֣י בנ֔ים וינצ֤ו שניהם֙ בשד֔ה וא֥ין מצ֖יל בֽיניה֑ם ויכ֧ו האח֛ד את־האח֖ד וי֥מת אתֽו׃ 7 והנה֩ ק֨מה כֽל־המשפח֜ה על־שפחת֗ך ויֽאמרו֙ תנ֣י׀ את־מכ֣ה אח֗יו ונמת֙הו֙ בנ֤פש אחיו֙ אש֣ר הר֔ג ונשמ֖ידה ג֣ם את־היור֑ש וכב֗ו את־גֽחלתי֙ אש֣ר נשא֔רה לבלת֧י שים־לאיש֛י ש֥ם ושאר֖ית על־פנ֥י האדמֽה׃ 8 וי֧אמר המ֛לך אל־האש֖ה לכ֣י לבית֑ך ואנ֖י אצו֥ה עלֽיך׃ 9 ות֜אמר האש֤ה התקועית֙ אל־המ֔לך על֞י אדנ֥י המ֛לך העו֖ן ועל־ב֣ית אב֑י והמ֥לך וכסא֖ו נקֽי׃ 10 וי֖אמר המ֑לך הֽמדב֤ר אל֙יך֙ וֽהבאת֣ו אל֔י ולֽא־יס֥יף ע֖וד לג֥עת בֽך׃ 11 ותאמר֩ יזכר־נ֨א המ֜לך את־יהו֣ה אלה֗יך מהרב֞ת גא֤ל הדם֙ לשח֔ת ול֥א ישמ֖ידו את־בנ֑י וי֙אמר֙ חי־יהו֔ה אם־יפ֛ל משער֥ת בנ֖ך אֽרצה׃ 12 ות֙אמר֙ הֽאש֔ה תדבר־נ֧א שפחתך֛ אל־אדנ֥י המ֖לך דב֑ר וי֖אמר דבֽרי׃ 13 ות֙אמר֙ הֽאש֔ה ול֧מה חש֛בתה כז֖את על־ע֣ם אלה֑ים ומדב֨ר המ֜לך הדב֤ר הזה֙ כאש֔ם לבלת֛י הש֥יב המ֖לך אֽת־נדחֽו׃ 14 כי־מ֣ות נמ֔ות וכמ֙ים֙ הנגר֣ים א֔רצה אש֖ר ל֣א יאס֑פו ולֽא־יש֤א אלהים֙ נ֔פש וחשב֙ מֽחשב֔ות לבלת֛י יד֥ח ממ֖נו נדֽח׃ 15 ו֠עתה אשר־ב֜אתי לדב֨ר אל־המ֤לך אדני֙ את־הדב֣ר הז֔ה כ֥י יֽרא֖ני הע֑ם ות֤אמר שפחֽתך֙ אדברה־נ֣א אל־המ֔לך אול֛י יעש֥ה המ֖לך את־דב֥ר אמתֽו׃ 16 כ֚י ישמ֣ע המ֔לך להצ֥יל את־אמת֖ו מכ֣ף הא֑יש להשמ֨יד את֤י ואת־בני֙ י֔חד מֽנחל֖ת אלהֽים׃ 17 ות֙אמר֙ שפח֣תך֔ יֽהיה־נ֛א דבר־אדנ֥י המ֖לך למנוח֑ה כ֣י׀ כמלא֣ך האלה֗ים כ֣ן אדנ֤י המ֙לך֙ לשמ֙ע֙ הט֣וב והר֔ע וֽיהו֥ה אלה֖יך יה֥י עמֽך׃ 18 וי֣ען המ֗לך וי֙אמר֙ אל־ה֣אש֔ה אל־נ֨א תכחד֤י ממ֙ני֙ דב֔ר אש֥ר אנכ֖י שא֣ל את֑ך ות֙אמר֙ הֽאש֔ה ידבר־נ֖א אדנ֥י המֽלך׃ 19 וי֣אמר המ֔לך הי֥ד יוא֛ב את֖ך בכל־ז֑את ות֣ען האש֣ה ות֡אמר חֽי־נפשך֩ אדנ֨י המ֜לך אם־א֣ש׀ להמ֣ין ולהשמ֗יל מכ֤ל אשר־דבר֙ אדנ֣י המ֔לך כֽי־עבדך֤ יואב֙ ה֣וא צו֔ני וה֗וא ש֚ם בפ֣י שפחֽתך֔ א֥ת כל־הדבר֖ים האֽלה׃ 20 לבעב֤ור סבב֙ את־פנ֣י הדב֔ר עש֛ה עבדך֥ יוא֖ב את־הדב֣ר הז֑ה ואדנ֣י חכ֗ם כחכמת֙ מלא֣ך האלה֔ים לד֖עת אֽת־כל־אש֥ר באֽרץ׃ 21 וי֤אמר המ֙לך֙ אל־יוא֔ב הנה־נ֥א עש֖יתי את־הדב֣ר הז֑ה ול֛ך הש֥ב את־הנ֖ער את־אבשלֽום׃ 22 ויפל֩ יוא֨ב אל־פנ֥יו א֛רצה וישת֖חו ויב֣רך את־המ֑לך וי֣אמר יוא֡ב היום֩ יד֨ע עבדך֜ כי־מצ֨אתי ח֤ן בעינ֙יך֙ אדנ֣י המ֔לך אשר־עש֥ה המ֖לך את־דב֥ר עבדֽך׃ 23 וי֥קם יוא֖ב וי֣לך גש֑ורה ויב֥א את־אבשל֖ום ירושלֽם׃ 24 וי֤אמר המ֙לך֙ יס֣ב אל־בית֔ו ופנ֖י ל֣א ירא֑ה ויס֤ב אבשלום֙ אל־בית֔ו ופנ֥י המ֖לך ל֥א ראֽה׃ 25 וכאבשל֗ום לא־הי֧ה איש־יפ֛ה בכל־ישרא֖ל להל֣ל מא֑ד מכ֤ף רגלו֙ וע֣ד קדקד֔ו לא־ה֥יה ב֖ו מֽום׃ 26 וֽבגלחו֘ את־ראשו֒ וֽ֠היה מקץ֙ ימ֤ים׀ לימים֙ אש֣ר יגל֔ח כֽי־כב֥ד על֖יו וגלח֑ו ושקל֙ את־שע֣ר ראש֔ו מאת֥ים שקל֖ים בא֥בן המֽלך׃ 27 ויֽולד֤ו לאבשלום֙ שלוש֣ה בנ֔ים וב֥ת אח֖ת ושמ֣ה תמ֑ר ה֣יא הית֔ה אש֖ה יפ֥ת מראֽה׃ 28 וי֧שב אבשל֛ום בירושל֖ם שנת֣ים ימ֑ים ופנ֥י המ֖לך ל֥א ראֽה׃ 29 וישל֨ח אבשל֜ום אל־יוא֗ב לשל֤ח אתו֙ אל־המ֔לך ול֥א אב֖ה לב֣וא אל֑יו וישל֥ח עוד֙ שנ֔ית ול֥א אב֖ה לבֽוא׃ 30 וי֨אמר אל־עבד֜יו ראו֩ חלק֨ת יוא֤ב אל־ידי֙ ולו־ש֣ם שער֔ים לכ֖ו והצית֣וה בא֑ש ויצ֜תו עבד֧י אבשל֛ום את־החלק֖ה באֽש׃ 31 וי֣קם יוא֔ב ויב֥א אל־אבשל֖ום הב֑יתה וי֣אמר אל֔יו ל֣מה הצ֧יתו עבד֛ך את־החלק֥ה אשר־ל֖י באֽש׃ 32 וי֣אמר אבשל֣ום אל־יוא֡ב הנ֣ה של֣חתי אל֣יך׀ לאמ֡ר ב֣א ה֠נה ואשלחה֩ אתך֙ אל־המ֜לך לאמ֗ר ל֤מה ב֙אתי֙ מגש֔ור ט֥וב ל֖י ע֣ד אני־ש֑ם ועת֗ה אראה֙ פנ֣י המ֔לך ואם־יש־ב֥י עו֖ן והמתֽני׃ 33 ויב֨א יוא֣ב אל־המלך֘ ויגד־לו֒ ויקר֤א אל־אבשלום֙ ויב֣א אל־המ֔לך וישת֨חו ל֧ו על־אפ֛יו א֖רצה לפנ֣י המ֑לך ויש֥ק המ֖לך לאבשלֽום׃