| Text Browser | BHS | Parallel | KJV | Accents | Forms | Q-K | Diacritics | Hermeneutics |
| Job 2 | Ch- | Bk- | Save as | Bk+ | Ch+ | איוב |
| ויהי היום ויבאו בני האלהים להתיצב על־יהוה ויבוא גם־השטן בתכם להתיצב על־יהוה׃ | Job 2:1 Again there was a day when the sons of God came to present themselves before the LORD, and Satan came also among them to present himself before the LORD. |
| ויאמר יהוה אל־השטן אי מזה תבא ויען השטן את־יהוה ויאמר משט בארץ ומהתהלך בה׃ | Job 2:2 And the LORD said unto Satan, From whence comest thou? And Satan answered the LORD, and said, From going to and fro in the earth, and from walking up and down in it. |
| ויאמר יהוה אל־השטן השמת לבך אל־עבדי איוב כי אין כמהו בארץ איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע ועדנו מחזיק בתמתו ותסיתני בו לבלעו חנם׃ | Job 2:3 And the LORD said unto Satan, Hast thou considered my servant Job, that there is none like him in the earth, a perfect and an upright man, one that feareth God, and escheweth evil? and still he holdeth fast his integrity, although thou movedst me against him, to destroy him without cause. |
| ויען השטן את־יהוה ויאמר עור בעד־עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו׃ | Job 2:4 And Satan answered the LORD, and said, Skin for skin, yea, all that a man hath will he give for his life. |
| אולם שלח־נא ידך וגע אל־עצמו ואל־בשרו אם־לא אל־פניך יברכך׃ | Job 2:5 But put forth thine hand now, and touch his bone and his flesh, and he will curse thee to thy face. |
| ויאמר יהוה אל־השטן הנו בידך אך את־נפשו שמר׃ | Job 2:6 And the LORD said unto Satan, Behold, he is in thine hand; but save his life. |
| ויצא השטן מאת פני יהוה ויך את־איוב בשחין רע מכף רגלו ועד קדקדו׃ | Job 2:7 So went Satan forth from the presence of the LORD, and smote Job with sore boils from the sole of his foot unto his crown. |
| ויקח־לו חרש להתגרד בו והוא ישב בתוך־האפר׃ | Job 2:8 And he took him a potsherd to scrape himself withal; and he sat down among the ashes. |
| ותאמר לו אשתו עדך מחזיק בתמתך ברך אלהים ומת׃ | Job 2:9 Then said his wife unto him, Dost thou still retain thine integrity? curse God, and die. |
| ויאמר אליה כדבר אחת הנבלות תדברי גם את־הטוב נקבל מאת האלהים ואת־הרע לא נקבל בכל־זאת לא־חטא איוב בשפתיו׃ | Job 2:10 But he said unto her, Thou speakest as one of the foolish women speaketh. What? shall we receive good at the hand of God, and shall we not receive evil? In all this did not Job sin with his lips. |
| וישמעו שלשת׀ רעי איוב את כל־הרעה הזאת הבאה עליו ויבאו איש ממקמו אליפז התימני ובלדד השוחי וצופר הנעמתי ויועדו יחדו לבוא לנוד־לו ולנחמו׃ | Job 2:11 Now when Job's three friends heard of all this evil that was come upon him, they came every one from his own place; Eliphaz the Temanite, and Bildad the Shuhite, and Zophar the Naamathite: for they had made an appointment together to come to mourn with him and to comfort him. |
| וישאו את־עיניהם מרחוק ולא הכירהו וישאו קולם ויבכו ויקרעו איש מעלו ויזרקו עפר על־ראשיהם השמימה׃ | Job 2:12 And when they lifted up their eyes afar off, and knew him not, they lifted up their voice, and wept; and they rent every one his mantle, and sprinkled dust upon their heads toward heaven. |
| וישבו אתו לארץ שבעת ימים ושבעת לילות ואין־דבר אליו דבר כי ראו כי־גדל הכאב מאד׃ | Job 2:13 So they sat down with him upon the ground seven days and seven nights, and none spake a word unto him: for they saw that his grief was very great. |