| Text Browser | BHS | Parallel | KJV | Accents | Forms | Q-K | Diacritics | Hermeneutics |
| 1 Chronicles 21 | Ch- | Bk- | Save as | Bk+ | Ch+ | דברי הימים א |
| ויֽעמ֥ד שט֖ן על־ישרא֑ל וי֙סת֙ את־דו֔יד למנ֖ות את־ישראֽל׃ | 1Chr 21:1 And Satan stood up against Israel, and provoked David to number Israel. |
| וי֨אמר דו֤יד אל־יואב֙ ואל־שר֣י הע֔ם לכ֗ו ספרו֙ את־ישרא֔ל מבא֥ר ש֖בע ועד־ד֑ן והב֣יאו אל֔י ואדע֖ה את־מספרֽם׃ | 1Chr 21:2 And David said to Joab and to the rulers of the people, Go, number Israel from Beersheba even to Dan; and bring the number of them to me, that I may know it. |
| וי֣אמר יוא֗ב יוסף֩ יהו֨ה על־עמ֤ו׀ כהם֙ מא֣ה פעמ֔ים הלא֙ אדנ֣י המ֔לך כל֥ם לאדנ֖י לעבד֑ים ל֣מה יבק֥ש זאת֙ אדנ֔י ל֛מה יהי֥ה לאשמ֖ה לישראֽל׃ | 1Chr 21:3 And Joab answered, The LORD make his people an hundred times so many more as they be: but, my lord the king, are they not all my lord's servants? why then doth my lord require this thing? why will he be a cause of trespass to Israel? |
| ודבר־המ֖לך חז֣ק על־יוא֑ב ויצ֣א יוא֗ב ויתהלך֙ בכל־ישרא֔ל ויב֖א ירושלֽם׃ | 1Chr 21:4 Nevertheless the king's word prevailed against Joab. Wherefore Joab departed, and went throughout all Israel, and came to Jerusalem. |
| וית֥ן יוא֛ב את־מספ֥ר מפקד־הע֖ם אל־דו֑יד ויה֣י כֽל־ישרא֡ל א֣לף אלפים֩ ומא֨ה א֤לף איש֙ ש֣לֽף ח֔רב וֽיהוד֕ה ארבע֩ מא֨ות ושבע֥ים א֛לף א֖יש ש֥לֽף חֽרב׃ | 1Chr 21:5 And Joab gave the sum of the number of the people unto David. And all they of Israel were a thousand thousand and an hundred thousand men that drew sword: and Judah was four hundred threescore and ten thousand men that drew sword. |
| ולוי֙ ובנימ֔ן ל֥א פק֖ד בתוכ֑ם כֽי־נתע֥ב דבר־המ֖לך את־יואֽב׃ | 1Chr 21:6 But Levi and Benjamin counted he not among them: for the king's word was abominable to Joab. |
| וי֙רע֙ בעינ֣י האלה֔ים על־הדב֖ר הז֑ה וי֖ך את־ישראֽל׃ | 1Chr 21:7 And God was displeased with this thing; therefore he smote Israel. |
| וי֤אמר דויד֙ אל־ה֣אלה֔ים חט֣אתֽי מא֔ד אש֥ר עש֖יתי את־הדב֣ר הז֑ה ועת֗ה הֽעבר־נא֙ את־עו֣ון עבדך֔ כ֥י נסכ֖לתי מאֽד׃ | 1Chr 21:8 And David said unto God, I have sinned greatly, because I have done this thing: but now, I beseech thee, do away the iniquity of thy servant; for I have done very foolishly. |
| וידב֤ר יהוה֙ אל־ג֔ד חז֥ה דו֖יד לאמֽר׃ | 1Chr 21:9 And the LORD spake unto Gad, David's seer, saying, |
| לך֩ ודברת֨ אל־דו֜יד לאמ֗ר כ֚ה אמ֣ר יהו֔ה של֕וש אנ֖י נט֣ה על֑יך בחר־לך֛ אח֥ת מה֖נה ואֽעשה־לֽך׃ | 1Chr 21:10 Go and tell David, saying, Thus saith the LORD, I offer thee three things: choose thee one of them, that I may do it unto thee. |
| וי֥בא ג֖ד אל־דו֑יד וי֥אמר ל֛ו כֽה־אמ֥ר יהו֖ה קבל־לֽך׃ | 1Chr 21:11 So Gad came to David, and said unto him, Thus saith the LORD, Choose thee |
| אם־של֨וש שנ֜ים רע֗ב ואם־שלש֨ה חדש֜ים נספ֥ה מפני־צריך֘ וח֣רב אויב֣ך׀ למשגת֒ ואם־של֣שת י֠מים ח֣רב יהו֤ה וד֙בר֙ בא֔רץ ומלא֣ך יהו֔ה משח֖ית בכל־גב֣ול ישרא֑ל ועת֣ה רא֔ה מֽה־אש֥יב את־שלח֖י דבֽר׃ | 1Chr 21:12 Either three years' famine; or three months to be destroyed before thy foes, while that the sword of thine enemies overtaketh thee; or else three days the sword of the LORD, even the pestilence, in the land, and the angel of the LORD destroying throughout all the coasts of Israel. Now therefore advise thyself what word I shall bring again to him that sent me. |
| וי֧אמר דו֛יד אל־ג֖ד צר־ל֣י מא֑ד אפלה־נ֣א ביד־יהו֗ה כֽי־רב֤ים רחמיו֙ מא֔ד וביד־אד֖ם אל־אפֽל׃ | 1Chr 21:13 And David said unto Gad, I am in a great strait: let me fall now into the hand of the LORD; for very great are his mercies: but let me not fall into the hand of man. |
| וית֧ן יהו֛ה ד֖בר בישרא֑ל ויפל֙ מישרא֔ל שבע֥ים א֖לף אֽיש׃ | 1Chr 21:14 So the LORD sent pestilence upon Israel: and there fell of Israel seventy thousand men. |
| וישלח֩ האלה֨ים׀ מלא֥ך׀ לֽירושלם֘ להשחיתה֒ וכהשח֗ית רא֤ה יהוה֙ וינ֣חם על־הֽרע֔ה וי֨אמר למלא֤ך המשחית֙ ר֔ב עת֖ה ה֣רף יד֑ך ומלא֤ך יהוה֙ עמ֔ד עם־ג֖רן ארנ֥ן היבוסֽי׃ | 1Chr 21:15 And God sent an angel unto Jerusalem to destroy it: and as he was destroying, the LORD beheld, and he repented him of the evil, and said to the angel that destroyed, It is enough, stay now thine hand. And the angel of the LORD stood by the threshingfloor of Ornan the Jebusite. |
| ויש֨א דו֜יד את־עינ֗יו וי֞רא את־מלא֤ך יהוה֙ עמ֗ד ב֤ין הא֙רץ֙ וב֣ין השמ֔ים וחרב֤ו שלופה֙ ביד֔ו נטוי֖ה על־ירושל֑ם ויפ֨ל דו֧יד והזקנ֛ים מכס֥ים בשק֖ים על־פניהֽם׃ | 1Chr 21:16 And David lifted up his eyes, and saw the angel of the LORD stand between the earth and the heaven, having a drawn sword in his hand stretched out over Jerusalem. Then David and the elders of Israel, who were clothed in sackcloth, fell upon their faces. |
| וי֣אמר דו֣יד אֽל־האלה֡ים הלא֩ אנ֨י אמ֜רתי למנ֣ות בע֗ם ואני־ה֤וא אשר־חט֙אתי֙ והר֣ע הרע֔ותי וא֥לה הצ֖אן מ֣ה עש֑ו יהו֣ה אלה֗י תה֨י נ֤א יֽדך֙ ב֚י ובב֣ית אב֔י וֽבעמך֖ ל֥א למגפֽה׃ | 1Chr 21:17 And David said unto God, Is it not I that commanded the people to be numbered? even I it is that have sinned and done evil indeed; but as for these sheep, what have they done? let thine hand, I pray thee, O LORD my God, be on me, and on my father's house; but not on thy people, that they should be plagued. |
| ומלא֧ך יהו֛ה אמ֥ר אל־ג֖ד לאמ֣ר לדו֑יד כ֣י׀ יעל֣ה דו֗יד להק֤ים מזב֙ח֙ ליהו֔ה בג֖רן ארנ֥ן היבסֽי׃ | 1Chr 21:18 Then the angel of the LORD commanded Gad to say to David, that David should go up, and set up an altar unto the LORD in the threshingfloor of Ornan the Jebusite. |
| וי֤על דויד֙ בדבר־ג֔ד אש֥ר דב֖ר בש֥ם יהוֽה׃ | 1Chr 21:19 And David went up at the saying of Gad, which he spake in the name of the LORD. |
| וי֣שב ארנ֗ן וירא֙ את־המלא֔ך וארב֧עת בנ֛יו עמ֖ו מֽתחבא֑ים וארנ֖ן ד֥ש חטֽים׃ | 1Chr 21:20 And Ornan turned back, and saw the angel; and his four sons with him hid themselves. Now Ornan was threshing wheat. |
| ויב֥א דו֖יד עד־ארנ֑ן ויב֤ט ארנן֙ וי֣רא את־דו֔יד ויצא֙ מן־הג֔רן וישת֧חו לדו֛יד אפ֖ים אֽרצה׃ | 1Chr 21:21 And as David came to Ornan, Ornan looked and saw David, and went out of the threshingfloor, and bowed himself to David with his face to the ground. |
| וי֨אמר דו֜יד אל־ארנ֗ן תנה־לי֙ מק֣ום הג֔רן ואבנה־ב֥ו מזב֖ח ליהו֑ה בכ֤סף מלא֙ תנ֣הו ל֔י ותעצ֥ר המגפ֖ה מע֥ל העֽם׃ | 1Chr 21:22 Then David said to Ornan, Grant me the place of this threshingfloor, that I may build an altar therein unto the LORD: thou shalt grant it me for the full price: that the plague may be stayed from the people. |
| וי֨אמר ארנ֤ן אל־דויד֙ קֽח־ל֔ך וי֛עש אדנ֥י המ֖לך הט֣וב בעינ֑יו ראה֩ נת֨תי הבק֜ר לֽעל֗ות והמורג֧ים לעצ֛ים והחט֥ים למנח֖ה הכ֥ל נתֽתי׃ | 1Chr 21:23 And Ornan said unto David, Take it to thee, and let my lord the king do that which is good in his eyes: lo, I give thee the oxen also for burnt offerings, and the threshing instruments for wood, and the wheat for the meat offering; I give it all. |
| וי֨אמר המ֤לך דויד֙ לארנ֔ן ל֕א כֽי־קנ֥ה אקנ֖ה בכ֣סף מל֑א כ֠י לא־אש֤א אשר־לך֙ ליהו֔ה והעל֥ות עול֖ה חנֽם׃ | 1Chr 21:24 And king David said to Ornan, Nay; but I will verily buy it for the full price: for I will not take that which is thine for the LORD, nor offer burnt offerings without cost. |
| וית֥ן דו֛יד לארנ֖ן במק֑ום שקל֣י זה֔ב משק֖ל ש֥ש מאֽות׃ | 1Chr 21:25 So David gave to Ornan for the place six hundred shekels of gold by weight. |
| ויבן֩ ש֨ם דו֤יד מזב֙ח֙ ליהו֔ה וי֥על על֖ות ושלמ֑ים ויקרא֙ אל־יהו֔ה ויֽענ֤הו באש֙ מן־השמ֔ים ע֖ל מזב֥ח העלֽה׃ | 1Chr 21:26 And David built there an altar unto the LORD, and offered burnt offerings and peace offerings, and called upon the LORD; and he answered him from heaven by fire upon the altar of burnt offering. |
| וי֤אמר יהוה֙ למלא֔ך וי֥שב חרב֖ו אל־נדנֽה׃ | 1Chr 21:27 And the LORD commanded the angel; and he put up his sword again into the sheath thereof. |
| בע֣ת הה֔יא ברא֤ות דויד֙ כי־ענ֣הו יהו֔ה בג֖רן ארנ֣ן היבוס֑י ויזב֖ח שֽם׃ | 1Chr 21:28 At that time when David saw that the LORD had answered him in the threshingfloor of Ornan the Jebusite, then he sacrificed there. |
| ומשכ֣ן י֠הוה אשר־עש֨ה מש֧ה במדב֛ר ומזב֥ח העול֖ה בע֣ת הה֑יא בבמ֖ה בגבעֽון׃ | 1Chr 21:29 For the tabernacle of the LORD, which Moses made in the wilderness, and the altar of the burnt offering, were at that season in the high place at Gibeon. |
| ולא־יכ֥ל דו֛יד לל֥כת לפנ֖יו לדר֣ש אלה֑ים כ֣י נבע֔ת מפנ֕י ח֖רב מלא֥ך יהוֽה׃ | 1Chr 21:30 But David could not go before it to enquire of God: for he was afraid because of the sword of the angel of the LORD. |