| Text Browser | BHS | Parallel | KJV | Accents | Forms | Q-K | Diacritics | Hermeneutics |
| 1 Samuel 20 | Ch- | Bk- | Save as | Bk+ | Ch+ | שמואל א |
| ויבר֣ח דו֔ד מני֖ות ברמ֑ה ויב֞א וי֣אמר׀ לפנ֣י יהונת֗ן מ֤ה עש֙יתי֙ מֽה־עונ֤י ומֽה־חטאתי֙ לפנ֣י אב֔יך כ֥י מבק֖ש את־נפשֽי׃ | 1Sam 20:1 And David fled from Naioth in Ramah, and came and said before Jonathan, What have I done? what is mine iniquity? and what is my sin before thy father, that he seeketh my life? |
| וי֨אמר וי֨אמר ל֣ו ל֣ו חלילה֘ חלילה֘ ל֣א ל֣א תמות֒ תמות֒ הנ֡ה הנ֡ה לֽא־יעש֨ה אב֜י יעש֨ה אב֜י דב֣ר דב֣ר גד֗ול גד֗ול א֚ו א֚ו דב֣ר קט֔ן דב֣ר קט֔ן ול֥א ול֥א יגל֖ה יגל֖ה את־את־אזנ֑י אזנ֑י ומדוע֩ יסת֨יר ומדוע֩ יסת֨יר אב֥י אב֥י ממ֛ני ממ֛ני את־את־הדב֥ר הז֖ה הדב֥ר א֥ין הז֖ה זֽאת׃ א֥ין זֽאת׃ | 1Sam 20:2 And he said unto him, God forbid; thou shalt not die: behold, my father will do nothing either great or small, but that he will shew it me: and why should my father hide this thing from me? it is not so. |
| וישב֨ע ע֜וד דו֗ד וי֙אמר֙ יד֨ע יד֜ע אב֗יך כֽי־מצ֤אתי חן֙ בעינ֔יך וי֛אמר אל־יֽדע־ז֥את יהונת֖ן פן־יֽעצ֑ב ואול֗ם חי־יהוה֙ וח֣י נפש֔ך כ֣י כפ֔שע בינ֖י וב֥ין המֽות׃ | 1Sam 20:3 And David sware moreover, and said, Thy father certainly knoweth that I have found grace in thine eyes; and he saith, Let not Jonathan know this, lest he be grieved: but truly as the LORD liveth, and as thy soul liveth, there is but a step between me and death. |
| וי֥אמר יהונת֖ן אל־דו֑ד מה־תאמ֥ר נפשך֖ ואֽעשה־לֽך׃ | 1Sam 20:4 Then said Jonathan unto David, Whatsoever thy soul desireth, I will even do it for thee. |
| וי֨אמר דו֜ד אל־יהונת֗ן הֽנה־ח֙דש֙ מח֔ר ואנכ֛י ישב־אש֥ב עם־המ֖לך לאכ֑ול ושלחת֙ני֙ ונסתרת֣י בשד֔ה ע֖ד הע֥רב השלשֽית׃ | 1Sam 20:5 And David said unto Jonathan, Behold, to morrow is the new moon, and I should not fail to sit with the king at meat: but let me go, that I may hide myself in the field unto the third day at even. |
| אם־פק֥ד יפקד֖ני אב֑יך ואמרת֗ נשאל֩ נשא֨ל ממ֤ני דוד֙ לרוץ֙ בֽית־ל֣חם עיר֔ו כ֣י ז֧בח הימ֛ים ש֖ם לכל־המשפחֽה׃ | 1Sam 20:6 If thy father at all miss me, then say, David earnestly asked leave of me that he might run to Bethlehem his city: for there is a yearly sacrifice there for all the family. |
| אם־כ֥ה יאמ֛ר ט֖וב של֣ום לעבד֑ך ואם־חר֤ה יֽחרה֙ ל֔ו ד֕ע כֽי־כלת֥ה הרע֖ה מעמֽו׃ | 1Sam 20:7 If he say thus, It is well; thy servant shall have peace: but if he be very wroth, then be sure that evil is determined by him. |
| ועש֤ית ח֙סד֙ על־עבד֔ך כ֚י בבר֣ית יהו֔ה הב֥את אֽת־עבדך֖ עמ֑ך ואם־יש־ב֤י עון֙ המית֣ני א֔תה ועד־אב֖יך למה־ז֥ה תביאֽני׃ | 1Sam 20:8 Therefore thou shalt deal kindly with thy servant; for thou hast brought thy servant into a covenant of the LORD with thee: notwithstanding, if there be in me iniquity, slay me thyself; for why shouldest thou bring me to thy father? |
| וי֥אמר יהונת֖ן חל֣ילה ל֑ך כ֣י׀ אם־יד֣ע אד֗ע כֽי־כלת֨ה הרע֜ה מע֤ם אבי֙ לב֣וא על֔יך ול֥א את֖ה אג֥יד לֽך׃ | 1Sam 20:9 And Jonathan said, Far be it from thee: for if I knew certainly that evil were determined by my father to come upon thee, then would not I tell it thee? |
| וי֤אמר דוד֙ אל־יה֣ונת֔ן מ֖י יג֣יד ל֑י א֛ו מה־יענך֥ אב֖יך קשֽה׃ | 1Sam 20:10 Then said David to Jonathan, Who shall tell me? or what if thy father answer thee roughly? |
| וי֤אמר יהֽונתן֙ אל־דו֔ד לכ֖ה ונצ֣א השד֑ה ויצא֥ו שניה֖ם השדֽה׃ | 1Sam 20:11 And Jonathan said unto David, Come, and let us go out into the field. And they went out both of them into the field. |
| וי֨אמר יהונת֜ן אל־דו֗ד יהו֞ה אלה֤י ישראל֙ כֽי־אחק֣ר את־אב֗י כע֤ת׀ מחר֙ השלש֔ית והנה־ט֖וב אל־דו֑ד ולֽא־אז֙ אשל֣ח אל֔יך וגל֖יתי את־אזנֽך׃ | 1Sam 20:12 And Jonathan said unto David, O LORD God of Israel, when I have sounded my father about to morrow any time, or the third day, and, behold, if there be good toward David, and I then send not unto thee, and shew it thee; |
| כֽה־יעשה֩ יהו֨ה לֽיהונת֜ן וכ֣ה יס֗יף כֽי־ייט֨ב אל־אב֤י את־הֽרעה֙ על֔יך וגל֙יתי֙ את־אזנ֔ך ושלחת֖יך והלכת֣ לשל֑ום ויה֤י יהוה֙ עמ֔ך כאש֥ר הי֖ה עם־אבֽי׃ | 1Sam 20:13 The LORD do so and much more to Jonathan: but if it please my father to do thee evil, then I will shew it thee, and send thee away, that thou mayest go in peace: and the LORD be with thee, as he hath been with my father. |
| ול֖א אם־עוד֣ני ח֑י ולֽא־תעש֧ה עמד֛י ח֥סד יהו֖ה ול֥א אמֽות׃ | 1Sam 20:14 And thou shalt not only while yet I live shew me the kindness of the LORD, that I die not: |
| ולֽא־תכר֧ת אֽת־חסדך֛ מע֥ם בית֖י עד־עול֑ם ול֗א בהכר֤ת יהוה֙ את־איב֣י דו֔ד א֕יש מע֖ל פנ֥י האדמֽה׃ | 1Sam 20:15 But also thou shalt not cut off thy kindness from my house for ever: no, not when the LORD hath cut off the enemies of David every one from the face of the earth. |
| ויכר֥ת יהונת֖ן עם־ב֣ית דו֑ד ובק֣ש יהו֔ה מי֖ד איב֥י דוֽד׃ | 1Sam 20:16 So Jonathan made a covenant with the house of David, saying, Let the LORD even require it at the hand of David's enemies. |
| וי֤וסף יהֽונתן֙ להשב֣יע את־דו֔ד באהבת֖ו את֑ו כֽי־אהב֥ת נפש֖ו אהבֽו׃ | 1Sam 20:17 And Jonathan caused David to swear again, because he loved him: for he loved him as he loved his own soul. |
| ויֽאמר־ל֥ו יהונת֖ן מח֣ר ח֑דש ונפק֕דת כ֥י יפק֖ד מושבֽך׃ | 1Sam 20:18 Then Jonathan said to David, To morrow is the new moon: and thou shalt be missed, because thy seat will be empty. |
| ושלשת֙ תר֣ד מא֔ד ובאת֙ אל־המק֔ום אשר־נסת֥רת ש֖ם בי֣ום הֽמעש֑ה וי֣שבת֔ א֖צל הא֥בן האֽזל׃ | 1Sam 20:19 And when thou hast stayed three days, then thou shalt go down quickly, and come to the place where thou didst hide thyself when the business was in hand, and shalt remain by the stone Ezel. |
| ואנ֕י של֥שת החצ֖ים צד֣ה אור֑ה לשֽלֽח־ל֖י למטרֽה׃ | 1Sam 20:20 And I will shoot three arrows on the side thereof, as though I shot at a mark. |
| והנה֙ אשל֣ח את־הנ֔ער ל֖ך מצ֣א את־החצ֑ים אם־אמר֩ אמ֨ר לנ֜ער הנ֥ה החצ֣ים׀ ממך֣ וה֗נה קח֧נו׀ וב֛אה כֽי־של֥ום לך֛ וא֥ין דב֖ר חי־יהוֽה׃ | 1Sam 20:21 And, behold, I will send a lad, saying, Go, find out the arrows. If I expressly say unto the lad, Behold, the arrows are on this side of thee, take them; then come thou: for there is peace to thee, and no hurt; as the LORD liveth. |
| ואם־כ֤ה אמר֙ לע֔לם הנ֥ה החצ֖ים ממך֣ וה֑לאה ל֕ך כ֥י שֽלחך֖ יהוֽה׃ | 1Sam 20:22 But if I say thus unto the young man, Behold, the arrows are beyond thee; go thy way: for the LORD hath sent thee away. |
| וה֨דב֔ר אש֥ר דב֖רנו אנ֣י וא֑תה הנ֧ה יהו֛ה בינ֥י ובינך֖ עד־עולֽם׃ | 1Sam 20:23 And as touching the matter which thou and I have spoken of, behold, the LORD be between thee and me for ever. |
| ויסת֥ר דו֖ד בשד֑ה ויה֣י הח֔דש וי֧שב המ֛לך אל־הל֖חם לאכֽול׃ | 1Sam 20:24 So David hid himself in the field: and when the new moon was come, the king sat him down to eat meat. |
| וי֣שב ה֠מלך על־מ֨ושב֜ו כפ֣עם׀ בפ֗עם אל־מושב֙ הק֔יר וי֙קם֙ יה֣ונת֔ן וי֥שב אבנ֖ר מצ֣ד שא֑ול ויפק֖ד מק֥ום דוֽד׃ | 1Sam 20:25 And the king sat upon his seat, as at other times, even upon a seat by the wall: and Jonathan arose, and Abner sat by Saul's side, and David's place was empty. |
| ולֽא־דב֥ר שא֛ול מא֖ומה בי֣ום הה֑וא כ֤י אמר֙ מקר֣ה ה֔וא בלת֥י טה֛ור ה֖וא כֽי־ל֥א טהֽור׃ | 1Sam 20:26 Nevertheless Saul spake not any thing that day: for he thought, Something hath befallen him, he is not clean; surely he is not clean. |
| ויה֗י מֽמחר֤ת הח֙דש֙ השנ֔י ויפק֖ד מק֣ום דו֑ד וי֤אמר שאול֙ אל־יהונת֣ן בנ֔ו מד֜וע לא־ב֧א בן־יש֛י גם־תמ֥ול גם־הי֖ום אל־הלֽחם׃ | 1Sam 20:27 And it came to pass on the morrow, which was the second day of the month, that David's place was empty: and Saul said unto Jonathan his son, Wherefore cometh not the son of Jesse to meat, neither yesterday, nor to day? |
| וי֥ען יהונת֖ן את־שא֑ול נשא֨ל נשא֥ל דו֛ד מעמד֖י עד־ב֥ית לֽחם׃ | 1Sam 20:28 And Jonathan answered Saul, David earnestly asked leave of me to go to Bethlehem: |
| וי֡אמר שלח֣ני נ֡א כ֣י זבח֩ משפח֨ה ל֜נו בע֗יר וה֤וא צוֽה־לי֙ אח֔י ועת֗ה אם־מצ֤אתי חן֙ בעינ֔יך אמ֥לטה נ֖א וארא֣ה את־אח֑י על־כ֣ן לא־ב֔א אל־שלח֖ן המֽלך׃ | 1Sam 20:29 And he said, Let me go, I pray thee; for our family hath a sacrifice in the city; and my brother, he hath commanded me to be there: and now, if I have found favour in thine eyes, let me get away, I pray thee, and see my brethren. Therefore he cometh not unto the king's table. |
| ויֽחר־א֤ף שאול֙ ביה֣ונת֔ן וי֣אמר ל֔ו בֽן־נעו֖ת המרד֑ות הל֣וא יד֗עתי כֽי־בח֤ר אתה֙ לבן־יש֔י לב֨שתך֔ ולב֖שת ערו֥ת אמֽך׃ | 1Sam 20:30 Then Saul's anger was kindled against Jonathan, and he said unto him, Thou son of the perverse rebellious woman, do not I know that thou hast chosen the son of Jesse to thine own confusion, and unto the confusion of thy mother's nakedness? |
| כ֣י כל־הימ֗ים אש֤ר בן־ישי֙ ח֣י על־האדמ֔ה ל֥א תכ֖ון את֣ה ומלכות֑ך ועת֗ה של֨ח וק֤ח אתו֙ אל֔י כ֥י בן־מ֖ות הֽוא׃ | 1Sam 20:31 For as long as the son of Jesse liveth upon the ground, thou shalt not be established, nor thy kingdom. Wherefore now send and fetch him unto me, for he shall surely die. |
| וי֙ען֙ יה֣ונת֔ן את־שא֖ול אב֑יו וי֧אמר אל֛יו ל֥מה יומ֖ת מ֥ה עשֽה׃ | 1Sam 20:32 And Jonathan answered Saul his father, and said unto him, Wherefore shall he be slain? what hath he done? |
| וי֨טל שא֧ול אֽת־החנ֛ית על֖יו להכת֑ו וי֙דע֙ יה֣ונת֔ן כֽי־כ֥לה ה֛יא מע֥ם אב֖יו להמ֥ית את־דוֽד׃ | 1Sam 20:33 And Saul cast a javelin at him to smite him: whereby Jonathan knew that it was determined of his father to slay David. |
| וי֧קם יהונת֛ן מע֥ם השלח֖ן בחרי־א֑ף ולא־אכ֞ל ביום־הח֤דש השני֙ ל֔חם כ֤י נעצב֙ אל־דו֔ד כ֥י הכלמ֖ו אבֽיו׃ | 1Sam 20:34 So Jonathan arose from the table in fierce anger, and did eat no meat the second day of the month: for he was grieved for David, because his father had done him shame. |
| ויה֣י בב֔קר ויצ֧א יהונת֛ן השד֖ה למוע֣ד דו֑ד ונ֥ער קט֖ן עמֽו׃ | 1Sam 20:35 And it came to pass in the morning, that Jonathan went out into the field at the time appointed with David, and a little lad with him. |
| וי֣אמר לנער֔ו ר֗ץ מצ֥א נא֙ את־ה֣חצ֔ים אש֥ר אנכ֖י מור֑ה הנ֣ער ר֔ץ והֽוא־יר֥ה הח֖צי להעברֽו׃ | 1Sam 20:36 And he said unto his lad, Run, find out now the arrows which I shoot. And as the lad ran, he shot an arrow beyond him. |
| ויב֤א הנ֙ער֙ עד־מק֣ום הח֔צי אש֥ר יר֖ה יהונת֑ן ויקר֨א יהונת֜ן אחר֤י הנ֙ער֙ וי֔אמר הל֥וא הח֖צי ממך֥ והֽלאה׃ | 1Sam 20:37 And when the lad was come to the place of the arrow which Jonathan had shot, Jonathan cried after the lad, and said, Is not the arrow beyond thee? |
| ויקר֤א ויקר֤א יהֽונתן֙ יהֽונתן֙ אחר֣י אחר֣י הנ֔ער הנ֔ער מהר֥ה מהר֥ה ח֖ושה ח֖ושה אֽל־אֽל־תעמ֑ד תעמ֑ד וילק֞ט וילק֞ט נ֤ער נ֤ער יהֽונתן֙ יהֽונתן֙ ה֣חצ֔ים את־ויב֖א ה֣חצ֔ים ויב֖א אל־אדנֽיו׃ אל־אדנֽיו׃ | 1Sam 20:38 And Jonathan cried after the lad, Make speed, haste, stay not. And Jonathan's lad gathered up the arrows, and came to his master. |
| והנ֖ער לֽא־יד֣ע מא֑ומה א֤ך יהֽונתן֙ ודו֔ד ידע֖ו את־הדבֽר׃ | 1Sam 20:39 But the lad knew not any thing: only Jonathan and David knew the matter. |
| וית֤ן יהֽונתן֙ את־כל֔יו אל־הנ֖ער אשר־ל֑ו וי֣אמר ל֔ו ל֖ך הב֥יא העֽיר׃ | 1Sam 20:40 And Jonathan gave his artillery unto his lad, and said unto him, Go, carry them to the city. |
| הנער֘ בא֒ ודו֗ד ק֚ם מא֣צל הנ֔גב ויפ֨ל לאפ֥יו א֛רצה וישת֖חו של֣ש פעמ֑ים וֽישק֣ו׀ א֣יש את־רע֗הו ויבכו֙ א֣יש את־רע֔הו עד־דו֖ד הגדֽיל׃ | 1Sam 20:41 And as soon as the lad was gone, David arose out of a place toward the south, and fell on his face to the ground, and bowed himself three times: and they kissed one another, and wept one with another, until David exceeded. |
| וי֧אמר יהונת֛ן לדו֖ד ל֣ך לשל֑ום אשר֩ נשב֨ענו שנ֜ינו אנ֗חנו בש֤ם יהוה֙ לאמ֔ר יהו֞ה יֽהי֣ה׀ בינ֣י ובינ֗ך וב֥ין זרע֛י וב֥ין זרעך֖ עד־עולֽם׃ | 1Sam 20:42 And Jonathan said to David, Go in peace, forasmuch as we have sworn both of us in the name of the LORD, saying, The LORD be between me and thee, and between my seed and thy seed for ever. And he arose and departed: and Jonathan went into the city. |